פרופ' אהרן קציר (קצ'לסקי; 1913 – 30 במאי 1972) היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל ומבכירי המדענים של ישראל.
ביוגרפיה
אהרן קצ'לסקי נולד ליהודה וצילה קצ'לסקי בלודז' שבפולין בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לקייב שבאוקראינה, שם נולד אחיו הצעיר אפרים קציר, לימים נשיא מדינת ישראל. המשפחה חזרה לפולין בשנת 1920, עלתה עמו לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישבה בירושלים. קציר למד בגימנסיה העברית ברחביה. בשנת 1930 הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים והיה פעיל בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית".
בשנת 1932 החל ללמוד באוניברסיטה העברית, והיה מבוגרי המחזורים הראשונים, ומהראשונים שקיבלו תואר דוקטור. בשנים 1939–1948 היה אסיסטנט במעבדה לכימיה תאורטית ומקרומולקולרית.
ב-1945 נמנה – יחד עם אחיו אפרים קציר ויוחנן רטנר – עם חוג מדענים שסייעו להגנה במחקר ובפיתוח של נשק מייצור עצמי. סמוך לתחילת מלחמת העצמאות היווה החוג גרעין ליחידת "מדע" בפיקוד שלמה גור, ועם הקמת צה"ל הפכה היחידה לחיל המדע (חמ"ד).
סיים דוקטורט בכימיה בהצטיינות יתרה. עם קום המדינה התמנה לראש המחלקה לחקר הפולימרים במכון ויצמן למדע, שבראשה עמד עד יומו האחרון. כן ייסד במכון ב-1956 את המעבדה לפלסטיקה. ב-1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב. בשנת 1952 התמנה לפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. חתן פרס ישראל למדעי הטבע לשנת תשכ"א (1961). בשנים 1962–1968 היה נשיאה השני של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שאת הקמתה יזם. ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבינלאומי לביופיזיקה שימושית, ועמד בראשו עד 1968. בשנת 1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. זמן קצר לפני מותו הוחלט להעניק לו את פרס רוטשילד למדעי הטבע לשנת תשל"א.
קציר תרם לפופולריזציה של המדע בקרב הציבור הרחב, בעיקר בספרו החשוב "בכוּר המהפכה המדעית", העוסק בזיקה שבין מדע לחברה. שני ספריו הנוספים הם: "הביופיזיקה ונושאים אחרים" ו"תרמודינמיקה של תהליכים בלתי הפיכים", שאותו כתב יחד עם פ. פ. קרן.
אהרן קציר נודע כאיש רוח העוסק בהיבטים האנושיים והמוסריים של המדע. הוא נודע כמרצה מחונן והרבה להופיע בהרצאות בתחומו ובתחומים אחרים, בפורומים שונים, החל מבתי ספר וכלה בהרצאות עממיות באמצעי השידור. נודע כאיש אשכולות, ותחומי התענינותו חרגו מתחומי התמחותו (פילוסופיה, ספרות, מוזיקה ועוד).
התעשייה הכימית בישראל, ובייחוד תעשיית החומרים הפלסטיים, קיבלה עידוד רב מהמחקרים שנעשו במחלקת הפולימרים במכון ויצמן בראשותו.
ב-30 במאי 1972 נרצח קציר על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.
אחיו, פרופ' אפרים קציר, היה נשיא המדינה הרביעי. בנו, אברהם קציר, הוא פרופסור לפיזיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב.
הנצחתו
על שמו של אהרן קציר נקראו רחובות בערי הארץ, וכן בתי ספר יסודיים ותיכוניים (ביניהם תיכון עירוני ד' בתל אביב). לזכר קציר הקים מכון ויצמן מרכז לחקר הביולוגיה הפיזיקלית הנושא את שמו. נאס"א קראה על-שמו את אחד המכתשים שעל הירח.
באוניברסיטת תל אביב מתקיימת מדי שנה סדרת הרצאות לזכרו, תחת הכותרת "בכור המהפכה". בסדרה זו, שאותה מארגן בנו, פרופ' אברהם קציר, משתתפים טובי המדענים בארץ ובעולם. בשנת 2003 למשל, הרצו בסדרה זו חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, חתן פרס ישראל דוד הראל, והפילוסוף הנודע הילארי פטנאם.
ביוגרפיה
אהרן קצ'לסקי נולד ליהודה וצילה קצ'לסקי בלודז' שבפולין בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לקייב שבאוקראינה, שם נולד אחיו הצעיר אפרים קציר, לימים נשיא מדינת ישראל. המשפחה חזרה לפולין בשנת 1920, עלתה עמו לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישבה בירושלים. קציר למד בגימנסיה העברית ברחביה. בשנת 1930 הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים והיה פעיל בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית".
בשנת 1932 החל ללמוד באוניברסיטה העברית, והיה מבוגרי המחזורים הראשונים, ומהראשונים שקיבלו תואר דוקטור. בשנים 1939–1948 היה אסיסטנט במעבדה לכימיה תאורטית ומקרומולקולרית.
ב-1945 נמנה – יחד עם אחיו אפרים קציר ויוחנן רטנר – עם חוג מדענים שסייעו להגנה במחקר ובפיתוח של נשק מייצור עצמי. סמוך לתחילת מלחמת העצמאות היווה החוג גרעין ליחידת "מדע" בפיקוד שלמה גור, ועם הקמת צה"ל הפכה היחידה לחיל המדע (חמ"ד).
סיים דוקטורט בכימיה בהצטיינות יתרה. עם קום המדינה התמנה לראש המחלקה לחקר הפולימרים במכון ויצמן למדע, שבראשה עמד עד יומו האחרון. כן ייסד במכון ב-1956 את המעבדה לפלסטיקה. ב-1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב. בשנת 1952 התמנה לפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. חתן פרס ישראל למדעי הטבע לשנת תשכ"א (1961). בשנים 1962–1968 היה נשיאה השני של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שאת הקמתה יזם. ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבינלאומי לביופיזיקה שימושית, ועמד בראשו עד 1968. בשנת 1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. זמן קצר לפני מותו הוחלט להעניק לו את פרס רוטשילד למדעי הטבע לשנת תשל"א.
קציר תרם לפופולריזציה של המדע בקרב הציבור הרחב, בעיקר בספרו החשוב "בכוּר המהפכה המדעית", העוסק בזיקה שבין מדע לחברה. שני ספריו הנוספים הם: "הביופיזיקה ונושאים אחרים" ו"תרמודינמיקה של תהליכים בלתי הפיכים", שאותו כתב יחד עם פ. פ. קרן.
אהרן קציר נודע כאיש רוח העוסק בהיבטים האנושיים והמוסריים של המדע. הוא נודע כמרצה מחונן והרבה להופיע בהרצאות בתחומו ובתחומים אחרים, בפורומים שונים, החל מבתי ספר וכלה בהרצאות עממיות באמצעי השידור. נודע כאיש אשכולות, ותחומי התענינותו חרגו מתחומי התמחותו (פילוסופיה, ספרות, מוזיקה ועוד).
התעשייה הכימית בישראל, ובייחוד תעשיית החומרים הפלסטיים, קיבלה עידוד רב מהמחקרים שנעשו במחלקת הפולימרים במכון ויצמן בראשותו.
ב-30 במאי 1972 נרצח קציר על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.
אחיו, פרופ' אפרים קציר, היה נשיא המדינה הרביעי. בנו, אברהם קציר, הוא פרופסור לפיזיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב.
הנצחתו
על שמו של אהרן קציר נקראו רחובות בערי הארץ, וכן בתי ספר יסודיים ותיכוניים (ביניהם תיכון עירוני ד' בתל אביב). לזכר קציר הקים מכון ויצמן מרכז לחקר הביולוגיה הפיזיקלית הנושא את שמו. נאס"א קראה על-שמו את אחד המכתשים שעל הירח.
באוניברסיטת תל אביב מתקיימת מדי שנה סדרת הרצאות לזכרו, תחת הכותרת "בכור המהפכה". בסדרה זו, שאותה מארגן בנו, פרופ' אברהם קציר, משתתפים טובי המדענים בארץ ובעולם. בשנת 2003 למשל, הרצו בסדרה זו חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, חתן פרס ישראל דוד הראל, והפילוסוף הנודע הילארי פטנאם.