לכבוד הרב שלום!
בתורה ס"ו ובתורה רנ"א חלק א רבינו עוסק בנושא האמת והשקר כיצד זה מופיע בפועל באדם.
רבינו נותן דוגמא בתורה ס"ו לשקר כאשר אדם מתפלל ועושה תנועות ושקרים בשביל בני אדם. כגון להכות כף אל כף וכו'.
וכן בתורה רנ"א מגדיר רבינו איש אמת "שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו, כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת...".
שאלתי היא האם ההתנהגות השקרית בקיום התורה והמצוות היא רק כאשר האדם מדקדק יותר בפני בני-אדם מאשר הוא לבדו או גם ההיפך כלומר שלבדו הוא מדקדק יותר ובנוכחות בני-אדם, למשל מחמת בושה הוא פחות מדקדק?
למשל, כאשר לבדו מברך על הפרי בכוונה במתינות ובקול דיבור רגיל אבל בחברת אנשים מברך בחטף ובלחש.
ניתן לעיין בתורה רנ"ו במיוחד כיצד רבינו בונה את המאמר בדווקא על האופן הראשון כנ"ל.
כל הברכות,
בתורה ס"ו ובתורה רנ"א חלק א רבינו עוסק בנושא האמת והשקר כיצד זה מופיע בפועל באדם.
רבינו נותן דוגמא בתורה ס"ו לשקר כאשר אדם מתפלל ועושה תנועות ושקרים בשביל בני אדם. כגון להכות כף אל כף וכו'.
וכן בתורה רנ"א מגדיר רבינו איש אמת "שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו, כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת...".
שאלתי היא האם ההתנהגות השקרית בקיום התורה והמצוות היא רק כאשר האדם מדקדק יותר בפני בני-אדם מאשר הוא לבדו או גם ההיפך כלומר שלבדו הוא מדקדק יותר ובנוכחות בני-אדם, למשל מחמת בושה הוא פחות מדקדק?
למשל, כאשר לבדו מברך על הפרי בכוונה במתינות ובקול דיבור רגיל אבל בחברת אנשים מברך בחטף ובלחש.
ניתן לעיין בתורה רנ"ו במיוחד כיצד רבינו בונה את המאמר בדווקא על האופן הראשון כנ"ל.
כל הברכות,
