לתת יד לאלימות
נכתב על ידי אביה הבר
אלימות. מצב בו האחד כופה את עצמו על האחר. יש פה פעולת חדירה של האחד למרחב האישי של השני.
בפעולת החדירה הכפויה, נשללת מהאדם המוכה, האפשרות להציב גבולות למרחב האישי שלו במיוחד בגלל שבדרך כלל האלימות מפתיעה. זה לא שיש לה איזו נוסחא שאפשר לדעת שהנה, היא הולכת להתעורר. האלימות תופסת את האדם בהפתעה וכשהוא הכי פחות מוכן לה. כשהאדם מודע לכך שהאלימות עומדת לפרוץ, הוא יכול להציב גבול, הוא יכול לברוח, הוא יכול לשתוק. איך האדם יגיב, נתון לשיקול דעתו שפועל בהתאם לנסיבות הקשורות לאותו מצב.
אלימות מבטאת טרור לכן, אין לה באמת צידוקים, הסברים, היגיון. מלבד זה שכופה את הפעולה האלימה, הוא מלא כרימון בהסברים וצידוקים מה שמותיר את המוכה חסר מילים. חסר הבנה. חסר הצדקה ושותק. מחפש איפה הוא היה לא בסדר. איך הוא גרם להתעוררות הפעולה או למה לא עצר אותה. למרות שלפעמים, עדיף לקבל את המכה כשמוכנים לה ואז זה נגמר. עד הפעם הבאה. לפחות לזמן מה יש שקט תעשייתי.
החוקים הרוחניים מלמדים אותנו שאנו בנויים על דואליות. שניים. אדם וחוה. בכל אחד מאיתנו מתקיימת מערכת יחסים ביני לבין עצמי. הם גם מסבירים שאנחנו פועלים על פי חוקי הטבע כמו כוח המשיכה, חוק המחזוריות ועוד. על פי חוקי הרוח, האלימות מבטאת זעם עצום על מצב שבו "אין אני". הזעם מופנה כלפי האחר בצורה אלימה הן בצורה מילולית והן בצורה פיזית. על מנת שנבין למה אדם בכלל נשאר במצב כזה ומרשה שיתנהגו אליו באלימות עלינו להכיר בכך שגם לאדם המוכה יש זעם עצור על "אין אני". כלומר, יש פה דינמיקה משותפת של הנעת האלימות. יש מקבל ויש נותן. יש חודר ויש מכיל. אך, הדינמיקה הזו לא מודעת. היא מתבססת על מניפולציות לא מודעות ומכיוון שהאלימות מתעוררת בהפתעה, קשה לראות את הנוסחא שלה. אדם מוכה חי בפחד מהמכה כי היא לא צפויה. לכן, הוא חי תחת אימת הטרור.
מערכת היחסים ביני לבין עצמי מתבססת על תקשורת. כאשר התקשורת חסומה או לא ישירה נוצר מצב שהאדם אוגר בתוכו רגשות שלא קיבלו ביטוי. בדרך כלל אלו רגשות אסורים. כאלו שאנו חושבים שאם נבטא אותם, נפגע בעצמנו ובאחרים. אז, אנו מעדיפים לשתוק. הבחירה לשתוק לא מודעת כי אנו מרגישים שאין לנו ברירה או שהסיכון, אם נדבר או נפתח את הפה, הוא גדול מידי. כשאנו אוסרים על עצמנו ביטוי מפחד כלשהו, לא משנה כמה זה היגיוני, אנו נכנסים למצב של אלם. השתקה עצמית.
חוקי הרוח המשלבים את חוקי הטבע, מתארים את הדינמיקה הזו לפי חוק המשיכה. חוק המשיכה מושך אליו לפי מסה ומרחק אך מה עוצר אותו באמת מלבלוע? חוקי הטבע לא מפעילים שיקול דעת כמונו בני האדם. הם פועלים באופן אוטומטי. כלומר, אם יהיה שיבוש במערך היקום, השמש עלולה בכוחה העצום לבלוע את כל המערכת שסובבת סביבה. מסתבר, שיש כוח נוסף הפועל ביקום וגילו אותו כי במחקרים נראה היה שהכוכבים נעים בתנועה של בריחה, הוא נקרא כוח הדחיה (לא קשור לפעולת החור השחור).
אם נחבר את חוקיות הטבע והרוח למעשינו, נבין שההבדל הוא בהפעלת שיקול הדעת של האדם. זו, משבשת את כוח המשיכה וכוח הדחיה הפועלים בתוכנו. שיקול דעת הנשען על היגיון שנבנה על בורות תמימה גורם לנו להרשות לאחרים לחדור למרחב המחייה האישי ולא להציב גבולות. הבורות התמימה גורמת לנו לחשב חישובים לא נכונים ולכן, לא לפעול על פי האינטואיציה ולברוח, אלא לשתוק ולקבל את המכה. הבורות התמימה גורמת לנו להישאר אילמים (א.ל.מ אלימות/אילמות) ולכן, מקובעים לאלימות כי זו מבטאת זעם עצור על השתקת ה-אני.
לצאת ממצב של אלימות דורש מהאדם המכיל את המכות, להכיר בכך ששיקול הדעת שלו מובנה על בורות תמימה ולא תומך בו. להציב גבולות על ידי אישור עצמי וביטוי עצמי כי הבחירה לשתוק מחזקת את הזעם.
יש דרכים ללמוד לדבר. יש דרכים ללמוד להקשיב. להתיר את קשר השתיקה בנועם. לתת יד לצד האילם/אלים ולהוציא אותו אל האור באהבה, חמלה ומחילה.
תודב לאתר מאמרים
<a href='http://www.articles.co.il/article/2865/לתת%20יד%20לאלימות' target='_blank'>http://www.articles.co.il/article/2865/לתת%20יד%20לאלימות</a>
נכתב על ידי אביה הבר
אלימות. מצב בו האחד כופה את עצמו על האחר. יש פה פעולת חדירה של האחד למרחב האישי של השני.
בפעולת החדירה הכפויה, נשללת מהאדם המוכה, האפשרות להציב גבולות למרחב האישי שלו במיוחד בגלל שבדרך כלל האלימות מפתיעה. זה לא שיש לה איזו נוסחא שאפשר לדעת שהנה, היא הולכת להתעורר. האלימות תופסת את האדם בהפתעה וכשהוא הכי פחות מוכן לה. כשהאדם מודע לכך שהאלימות עומדת לפרוץ, הוא יכול להציב גבול, הוא יכול לברוח, הוא יכול לשתוק. איך האדם יגיב, נתון לשיקול דעתו שפועל בהתאם לנסיבות הקשורות לאותו מצב.
אלימות מבטאת טרור לכן, אין לה באמת צידוקים, הסברים, היגיון. מלבד זה שכופה את הפעולה האלימה, הוא מלא כרימון בהסברים וצידוקים מה שמותיר את המוכה חסר מילים. חסר הבנה. חסר הצדקה ושותק. מחפש איפה הוא היה לא בסדר. איך הוא גרם להתעוררות הפעולה או למה לא עצר אותה. למרות שלפעמים, עדיף לקבל את המכה כשמוכנים לה ואז זה נגמר. עד הפעם הבאה. לפחות לזמן מה יש שקט תעשייתי.
החוקים הרוחניים מלמדים אותנו שאנו בנויים על דואליות. שניים. אדם וחוה. בכל אחד מאיתנו מתקיימת מערכת יחסים ביני לבין עצמי. הם גם מסבירים שאנחנו פועלים על פי חוקי הטבע כמו כוח המשיכה, חוק המחזוריות ועוד. על פי חוקי הרוח, האלימות מבטאת זעם עצום על מצב שבו "אין אני". הזעם מופנה כלפי האחר בצורה אלימה הן בצורה מילולית והן בצורה פיזית. על מנת שנבין למה אדם בכלל נשאר במצב כזה ומרשה שיתנהגו אליו באלימות עלינו להכיר בכך שגם לאדם המוכה יש זעם עצור על "אין אני". כלומר, יש פה דינמיקה משותפת של הנעת האלימות. יש מקבל ויש נותן. יש חודר ויש מכיל. אך, הדינמיקה הזו לא מודעת. היא מתבססת על מניפולציות לא מודעות ומכיוון שהאלימות מתעוררת בהפתעה, קשה לראות את הנוסחא שלה. אדם מוכה חי בפחד מהמכה כי היא לא צפויה. לכן, הוא חי תחת אימת הטרור.
מערכת היחסים ביני לבין עצמי מתבססת על תקשורת. כאשר התקשורת חסומה או לא ישירה נוצר מצב שהאדם אוגר בתוכו רגשות שלא קיבלו ביטוי. בדרך כלל אלו רגשות אסורים. כאלו שאנו חושבים שאם נבטא אותם, נפגע בעצמנו ובאחרים. אז, אנו מעדיפים לשתוק. הבחירה לשתוק לא מודעת כי אנו מרגישים שאין לנו ברירה או שהסיכון, אם נדבר או נפתח את הפה, הוא גדול מידי. כשאנו אוסרים על עצמנו ביטוי מפחד כלשהו, לא משנה כמה זה היגיוני, אנו נכנסים למצב של אלם. השתקה עצמית.
חוקי הרוח המשלבים את חוקי הטבע, מתארים את הדינמיקה הזו לפי חוק המשיכה. חוק המשיכה מושך אליו לפי מסה ומרחק אך מה עוצר אותו באמת מלבלוע? חוקי הטבע לא מפעילים שיקול דעת כמונו בני האדם. הם פועלים באופן אוטומטי. כלומר, אם יהיה שיבוש במערך היקום, השמש עלולה בכוחה העצום לבלוע את כל המערכת שסובבת סביבה. מסתבר, שיש כוח נוסף הפועל ביקום וגילו אותו כי במחקרים נראה היה שהכוכבים נעים בתנועה של בריחה, הוא נקרא כוח הדחיה (לא קשור לפעולת החור השחור).
אם נחבר את חוקיות הטבע והרוח למעשינו, נבין שההבדל הוא בהפעלת שיקול הדעת של האדם. זו, משבשת את כוח המשיכה וכוח הדחיה הפועלים בתוכנו. שיקול דעת הנשען על היגיון שנבנה על בורות תמימה גורם לנו להרשות לאחרים לחדור למרחב המחייה האישי ולא להציב גבולות. הבורות התמימה גורמת לנו לחשב חישובים לא נכונים ולכן, לא לפעול על פי האינטואיציה ולברוח, אלא לשתוק ולקבל את המכה. הבורות התמימה גורמת לנו להישאר אילמים (א.ל.מ אלימות/אילמות) ולכן, מקובעים לאלימות כי זו מבטאת זעם עצור על השתקת ה-אני.
לצאת ממצב של אלימות דורש מהאדם המכיל את המכות, להכיר בכך ששיקול הדעת שלו מובנה על בורות תמימה ולא תומך בו. להציב גבולות על ידי אישור עצמי וביטוי עצמי כי הבחירה לשתוק מחזקת את הזעם.
יש דרכים ללמוד לדבר. יש דרכים ללמוד להקשיב. להתיר את קשר השתיקה בנועם. לתת יד לצד האילם/אלים ולהוציא אותו אל האור באהבה, חמלה ומחילה.
תודב לאתר מאמרים
<a href='http://www.articles.co.il/article/2865/לתת%20יד%20לאלימות' target='_blank'>http://www.articles.co.il/article/2865/לתת%20יד%20לאלימות</a>