ילדים שותקים מפחד - ילדים החשופים לאלימות בין הוריהם/ נכתב על ידי אריאלה מלצר
עידו ילד יפה, לבוש בבגדים נקיים, מסודרים, מסורק, משחק ומשתולל. הוא נראה ככל הילדים אך מבט קרוב יותר יגלה עצב רב בעיניו, אי שקט ובושה. קשה לדעת מה מתרחש בביתו.
בבית של עידו שומעים הרבה צעקות, קללות, מריבות ואיומים. לא פעם, אבא של עידו דוחף את אימא לחדר, סוגר את הדלת ומרביץ לה, לא ממש ברור למה. אימא של עידו חושבת שהוא לא יודע בגלל שהוא לא רואה. כשעידו רואה שאבא כועס הוא כבר יודע שמשהו לא טוב עלול לקרות והוא אומר לאימא שתפנק את אבא כדי שהוא לא יכעס. הוא לא מבין מה קורה בין אימא לאבא, ולמה אבא מרביץ לאימא. עידו לא אוהב לשמוע את הצעקות והמריבות; הן מפחידות אותו והוא בורח לחדרו ומסתגר שם. אבל, זה לא ממש עוזר כי הוא עדיין מצליח לשמוע את הצעקות, את קולות החבטה והבכי של אימא. כשעידו חושב שהמצב ממש חמור, הוא מסתתר מתחת למיטה ושומע בווקמן את המוזיקה שהוא הכי אוהב. רק ככה הוא מצליח להתנתק ממה שקורה בבית. אחרי שהוא חושב שעבר המון זמן הוא יוצא מחדרו וניגש לאימא.
פעם, הוא ניסה לשאול את אימא מה קרה לה ביד, מה זה הסימן הכחול הזה? אימא אמרה לו שהיא נפלה, אבל עידו לא ממש האמין לה. אחרי מספר שבועות, שוב ראה את הסימן על היד ושאל אותה מה זה? אבל היא שתקה והתחילה לבכות. מאז, הוא לא שואל יותר את אימא. הוא רואה ושומע את כל מה שקורה בבית ושותק; אפילו לחבר הכי טוב שלו הוא לא סיפר מה קורה אצלו בבית, כי הוא מתבייש.
לעידו אין כמעט חברים בכיתה והם לא באים לשחק אצלו בבית כי הוא מפחד שהם יגלו את "הסוד שלו" מה קורה אצלו בבית. הצעקות, המריבות, המכות והחרדות חודרות לכל פינה בחייו ומלוות אותו לכל מקום שהוא הולך. הן משתקות אותו. כל הזמן זה בתוכו והוא מתקשה להתרכז בביה"ס, בהכנת שיעורי בית ואפילו במשחקים עם חברים.
הסיפור הזה אולי נשמע לא אמיתי, אבל הוא קורה בהרבה בתים בישראל. ילדים כמו עידו הם ילדים שעדים לאלימות במשפחתם ואין להם את מי לשתף בסודם. הם מפחדים שאם יספרו על האלימות בביתם המצב רק יחמיר ולכן, הם בוחרים לשתוק ולהפנים את סודם. הסוד הזה מכרסם אותם מבפנים ומעכב אותם בהתפתחותם. הם לבד עם בעייתם. הם מפחדים שמא יפגעו במשפחה שלהם ולכן, הם שותקים, דבר שמקשה מאוד על איתורם ולהושיט להם יד. אין עליהם סימנים פיזיים, כפי שניתן, לעיתים, למצוא אצל ילדים מוכים, למרות שישנם ילדים עדים לאלימות שגם מופנית נגדם אלימות ישירה. המכות הן נפשיות וחורטות צלקות בנשמתם.
אנו יודעים, שילדים שחיים בבתים עם אלימות סובלים לרוב מקשיים חברתיים, חשיבתיים, מתקשים בריכוז ויש להם קשיים רגשיים והתנהגותיים. קשיים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בירידה בלימודים, קשיי קשב וריכוז, התפרצויות כעס, התנהגות אלימה, הפרעות בלימודים, קושי לבטא רגשות, מחלות פסיכ*סומטיות, בידוד חברתי, פאסיביות ומופנמות. בדרך כלל, ילדים אלו חשים בלבול, בושה, אשמה, פחד והם בעלי דימוי עצמי נמוך ולא מאמינים בכוחותיהם. יש לברר בזהירות ובאמפטיה האם מקור הקשיים הללו הוא האלימות להם הם נחשפים בביתם, כדי לסייע לילדים אלו ולמשפחתם להפסיק את האלימות בחייהם.
ילדים אלו זקוקים לעזרה, בחשיפת הסוד ובהשתחררות ממנו כדי להפנות את האנרגיה שלהם, שמושקעת בהסתרת הבעיה, למשימות ההתפתחותיות שלהם. ילדים אלו מצפים שהאלימות בביתם תיפסק אך הם תלויים בהוריהם ומרגישים חסרי אונים מול המציאות של חייהם. הם זקוקים למקום בטוח ומכיל שיוכלו לדבר על האלימות והפחדים שלהם. הם צריכים עזרה כיצד להתמודד עם רגשותיהם, להרגיש שהם אינם אשמים במצב ולחזק את ביטחונם ואמונם בעצמם ובאחרים. אולם, למרבה הצער, עד שאחד ההורים לא מחליט לחשוף את האלימות בבית ולהגן על ילדיו, הם לא מגיעים לטיפול. אף ישנם מצבים לפיהם, ילדים אלו מקבלים מסרים גלויים או סמויים מהוריהם שישמרו על קשר השתיקה המשפחתי ומשאירים אותם לבד בסבל שלהם, חסרי אונים ובמצב רגשי בלתי נסבל. הם זקוקים לאישור ההורים בחשיפת הסוד ולתמיכתם בטיפול. לעיתים קורה שהסבל של אחד הילדים הוא כה גדול עד כדי כך שהוא אינו יכול לשאת אותו יותר, אין לו תקווה שהוריו ישנו את המצב ביוזמתם והוא לוקח אחריות על אימו הקורבן ומדרבן אותה להגיע לטיפול על מנת להביא את הקץ לסבלם.
בשנים האחרונות הצטבר ידע רב לגבי התופעה של ילדים החשופים לאלימות בין הוריהם ודרכי הטיפול בהם. ישנם אנשי מקצוע אשר התמחו בטיפול בילדים אלו בדרכי טיפול שונות ומגוונות, הן באופן פרטני והן קבוצתי, אותם ניתן למצוא בעיקר, במרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה שבמסגרת משרד הרווחה והרשויות המקומיות.
קרדיט לאתר מאמרים
<a href='http://www.articles.co.il/article/3143/ילדים%20שותקים%20מפחד' target='_blank'>http://www.articles.co.il/article/3143/ילדים%20שותקים%20מפחד</a> %20-%20ילדים%20החשופים%20לאלימות%20בין%20הוריהם
עידו ילד יפה, לבוש בבגדים נקיים, מסודרים, מסורק, משחק ומשתולל. הוא נראה ככל הילדים אך מבט קרוב יותר יגלה עצב רב בעיניו, אי שקט ובושה. קשה לדעת מה מתרחש בביתו.
בבית של עידו שומעים הרבה צעקות, קללות, מריבות ואיומים. לא פעם, אבא של עידו דוחף את אימא לחדר, סוגר את הדלת ומרביץ לה, לא ממש ברור למה. אימא של עידו חושבת שהוא לא יודע בגלל שהוא לא רואה. כשעידו רואה שאבא כועס הוא כבר יודע שמשהו לא טוב עלול לקרות והוא אומר לאימא שתפנק את אבא כדי שהוא לא יכעס. הוא לא מבין מה קורה בין אימא לאבא, ולמה אבא מרביץ לאימא. עידו לא אוהב לשמוע את הצעקות והמריבות; הן מפחידות אותו והוא בורח לחדרו ומסתגר שם. אבל, זה לא ממש עוזר כי הוא עדיין מצליח לשמוע את הצעקות, את קולות החבטה והבכי של אימא. כשעידו חושב שהמצב ממש חמור, הוא מסתתר מתחת למיטה ושומע בווקמן את המוזיקה שהוא הכי אוהב. רק ככה הוא מצליח להתנתק ממה שקורה בבית. אחרי שהוא חושב שעבר המון זמן הוא יוצא מחדרו וניגש לאימא.
פעם, הוא ניסה לשאול את אימא מה קרה לה ביד, מה זה הסימן הכחול הזה? אימא אמרה לו שהיא נפלה, אבל עידו לא ממש האמין לה. אחרי מספר שבועות, שוב ראה את הסימן על היד ושאל אותה מה זה? אבל היא שתקה והתחילה לבכות. מאז, הוא לא שואל יותר את אימא. הוא רואה ושומע את כל מה שקורה בבית ושותק; אפילו לחבר הכי טוב שלו הוא לא סיפר מה קורה אצלו בבית, כי הוא מתבייש.
לעידו אין כמעט חברים בכיתה והם לא באים לשחק אצלו בבית כי הוא מפחד שהם יגלו את "הסוד שלו" מה קורה אצלו בבית. הצעקות, המריבות, המכות והחרדות חודרות לכל פינה בחייו ומלוות אותו לכל מקום שהוא הולך. הן משתקות אותו. כל הזמן זה בתוכו והוא מתקשה להתרכז בביה"ס, בהכנת שיעורי בית ואפילו במשחקים עם חברים.
הסיפור הזה אולי נשמע לא אמיתי, אבל הוא קורה בהרבה בתים בישראל. ילדים כמו עידו הם ילדים שעדים לאלימות במשפחתם ואין להם את מי לשתף בסודם. הם מפחדים שאם יספרו על האלימות בביתם המצב רק יחמיר ולכן, הם בוחרים לשתוק ולהפנים את סודם. הסוד הזה מכרסם אותם מבפנים ומעכב אותם בהתפתחותם. הם לבד עם בעייתם. הם מפחדים שמא יפגעו במשפחה שלהם ולכן, הם שותקים, דבר שמקשה מאוד על איתורם ולהושיט להם יד. אין עליהם סימנים פיזיים, כפי שניתן, לעיתים, למצוא אצל ילדים מוכים, למרות שישנם ילדים עדים לאלימות שגם מופנית נגדם אלימות ישירה. המכות הן נפשיות וחורטות צלקות בנשמתם.
אנו יודעים, שילדים שחיים בבתים עם אלימות סובלים לרוב מקשיים חברתיים, חשיבתיים, מתקשים בריכוז ויש להם קשיים רגשיים והתנהגותיים. קשיים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בירידה בלימודים, קשיי קשב וריכוז, התפרצויות כעס, התנהגות אלימה, הפרעות בלימודים, קושי לבטא רגשות, מחלות פסיכ*סומטיות, בידוד חברתי, פאסיביות ומופנמות. בדרך כלל, ילדים אלו חשים בלבול, בושה, אשמה, פחד והם בעלי דימוי עצמי נמוך ולא מאמינים בכוחותיהם. יש לברר בזהירות ובאמפטיה האם מקור הקשיים הללו הוא האלימות להם הם נחשפים בביתם, כדי לסייע לילדים אלו ולמשפחתם להפסיק את האלימות בחייהם.
ילדים אלו זקוקים לעזרה, בחשיפת הסוד ובהשתחררות ממנו כדי להפנות את האנרגיה שלהם, שמושקעת בהסתרת הבעיה, למשימות ההתפתחותיות שלהם. ילדים אלו מצפים שהאלימות בביתם תיפסק אך הם תלויים בהוריהם ומרגישים חסרי אונים מול המציאות של חייהם. הם זקוקים למקום בטוח ומכיל שיוכלו לדבר על האלימות והפחדים שלהם. הם צריכים עזרה כיצד להתמודד עם רגשותיהם, להרגיש שהם אינם אשמים במצב ולחזק את ביטחונם ואמונם בעצמם ובאחרים. אולם, למרבה הצער, עד שאחד ההורים לא מחליט לחשוף את האלימות בבית ולהגן על ילדיו, הם לא מגיעים לטיפול. אף ישנם מצבים לפיהם, ילדים אלו מקבלים מסרים גלויים או סמויים מהוריהם שישמרו על קשר השתיקה המשפחתי ומשאירים אותם לבד בסבל שלהם, חסרי אונים ובמצב רגשי בלתי נסבל. הם זקוקים לאישור ההורים בחשיפת הסוד ולתמיכתם בטיפול. לעיתים קורה שהסבל של אחד הילדים הוא כה גדול עד כדי כך שהוא אינו יכול לשאת אותו יותר, אין לו תקווה שהוריו ישנו את המצב ביוזמתם והוא לוקח אחריות על אימו הקורבן ומדרבן אותה להגיע לטיפול על מנת להביא את הקץ לסבלם.
בשנים האחרונות הצטבר ידע רב לגבי התופעה של ילדים החשופים לאלימות בין הוריהם ודרכי הטיפול בהם. ישנם אנשי מקצוע אשר התמחו בטיפול בילדים אלו בדרכי טיפול שונות ומגוונות, הן באופן פרטני והן קבוצתי, אותם ניתן למצוא בעיקר, במרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה שבמסגרת משרד הרווחה והרשויות המקומיות.
קרדיט לאתר מאמרים
<a href='http://www.articles.co.il/article/3143/ילדים%20שותקים%20מפחד' target='_blank'>http://www.articles.co.il/article/3143/ילדים%20שותקים%20מפחד</a> %20-%20ילדים%20החשופים%20לאלימות%20בין%20הוריהם