• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

פרשת ויחי

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

מאת: אהובה קליין .


בקישור הנ"ל לראות את יצירותיי לפרשה זו:



הפרשה פותחת במילים:"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". [בראשית מ"ז, כ"ח]

בהמשך כאשר יקרבו ימי יעקב למות הוא קורא ליוסף: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה". [להלן מ"ז, כ"ט- ל"א]

במהלך הפרשה, התורה מתארת את מות יעקב אבינו, אך בטרם מותו , אנו קוראים את הציווי מפיו לבניו:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי: אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת. וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו". [פרק מ"ט, כ"ט- ל"ג]

התורה מציינת כי לאחר מותו של יעקב זכה גם לכך שהמצרים ביכו אותו: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם". [נ', ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות מילות הפתיחה בפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

ב] מה ציווה יעקב את בניו טרם מותו?

ג] מדוע אף המצרים ביכו את מות יעקב?

תשובות.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - המשמעות:


חז"ל מסבירים: כאן בפרשתנו נאמר: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ואילו כאשר שב יעקב מהשהות שלו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְנָעַן".[בראשית ל"ז, א']

ההסבר : המושג: "ישיבה" משמעו: ישיבת קבע. מושג זה מתייחס רק לגבי ישיבה בארץ ישראל, מנגד כאשר היהודי שוהה בגלות ,אין ישיבתו ישיבת קבע ומטרתה רק להחיות את הנפש - באופן זמני עד חלוף הסכנה במקום ,מטעם זה נאמר על שהיית יעקב וביתו במצרים : "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

רבינו בחיי אומר : "וַיְחִי "- בגימטרייה: שלושים וארבע, מספר זה מרמז למספר השנים המאושרות של יעקב שהיו בחייו שעליהן ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב "-אומנם כאשר יעקב מגיע אל מצרים הוא אומר:

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹותַיי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" [להלן מ"ז, ט]

אך השנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו האהוב – יוסף- נחשבו לשנים הטובות השנים האלה- כוללות שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע-עשרה השנים הראשונות בחיי יוסף עד מכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה מחדש המשפחה השסועה.

עוד ניתן ללמוד רעיון מעניין מתוך הפסוק הראשון:

א] "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

ב] "וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה".

מפסוקים אלה ניתן ללמוד משהו חשוב על הביוגרפיה של יעקב:

בשני המספרים הכלולים בפסוקים - מופיע בהם המספר שבע, שהוא מקודש מזמן בריאת העולם - יעקב שהוא השלישי מתוך אבות האומה - חי בדיוק שלוש תקופות של "שבע שבתות שנים": ( x3 7x7) ומכל שנות חייו היו שבע עשרה השנים האחרונות כמניין "טוב", בגימטרייה - היו אלה שלוות ומרגיעות שבהן זכה להתאחד עם בנו יוסף מחדש אחרי תקופה רבה של כ"ב שנים שלא התראו כלל.

עוד רעיון יפה של חז"ל על הפסוק: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה";

כאן נשאלת השאלה הרי בפרשת ויגש התורה מתארת לנו: שבפגישת יעקב עם פרעה - כאשר מגיע למצרים הוא מספר לפרעה שהוא בן "שלושים ומאת שנה" [מ"ז, ט] היות ששנות חייו של יעקב היו בסך: "מאה וארבעים ושבע שנים"

מתוך החישוב הזה אנו מסיקים שיעקב חי במצרים 17 שנה - הדבר הזה מזכיר לנו את הפסוק:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן," [להלן ל"ז, ב'] מתוך פסוק זה, אנו לומדים: שיוסף היה בן שבע עשרה שנה כאשר הופרד מאביו ושאר בני הבית - נמכר למצרים ונהיה עבד. יעקב זכה במצווה לחנכו וללמדו עד גיל שבע עשרה ,היות ואין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם, באופן זה זכה יעקב לגמול יפה מיוסף ואחיו שקיימו את מצוות כיבוד אב - במשך שבע עשרה שנים תמימות מידה כנגד מידה.

בקשת יעקב מבניו - טרם מותו - ובקשתו המיוחדת מיוסף.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל- אֲבֹתָי: אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה,"

יעקב הוא לא היחיד המבקש להיקבר בארץ כנען במערת המכפלה – אשר בחברון.

את הקשר האיתן לארץ ישראל אנו רואים בשלושת אבות האומה:

אברהם אבינו לא יצא את גבולות הארץ, אלא רק בימי שנות הרעב ,וכאשר שולח את אליעזר להביא אישה לבנו יצחק מזהיר אותו:

"הִישָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה". [בראשית כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא כל ימיו מחוץ לגבולות הארץ המובטחת - לבנים. ואילו יעקב שנאלץ פעמיים בימי חייו לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים אינו שוכח לצוות את יוסף בשבועה:" אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם !

יש לנו ללמוד משלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב את חיבתם המופלגת כלפי ארץ ישראל - ומעשה אבות סימן לבנים.

בדרך כלל טבעו של אדם לגלות חיבה יתרה לרכושו ולחפציו ,אך גדולתם של אבותינו שגם כאשר לא זכו לארץ המובטחת לבניהם , לאור העובדה שעמים זרים היו יושבים בה כאילו הייתה שייכת להם - למרות זאת הם דבוקים לארץ המובטחת ברמ"ח אבריהם!

יעקב משביע את יוסף:

"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". [להלן מ"ז, כ"ט]

רש"י מסביר כי לדרישה זו ישנם שלושה טעמים:

א] סופה של מצרים להיות עפרה כינים כמו שנאמר:

"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּינָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ח, י"ג] יעקב חושש שהכינים האלה יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.

ב] אין מתי חוץ לארץ קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות- כלומר שעתידים להתגלגל במחילות מתחת פני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחיה שם.

ג] יעקב חושש ,שמא יעשו אותו המצרים עבודה זרה לאחר מותו [ב"ר]

נאמר: "וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבורָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ".

רש"י מסביר את בקשת יעקב מיוסף שישבע לו: שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, הרי אני סופי לשכב עם אבותיי לכן אני משביע אותך שאתה תישא אותי ממצרים ותקברני בקבורתם.

המצרים מבכים את מות יעקב.

כך הכתוב מתאר את מות יעקב אבינו ואף את בכיים של המצרים עליו:

"וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם" [להלן נ', ג']

יוסף ציווה את עבדיו והרופאים לחנוט את גופת יעקב . על פי רש"י: הכוונה שהרופאים הכינו תערובת - מרקחת בשמים שבו משרים את גופת המת. כדי לשמר את גופו שלא ירקיב ולתת בו ריח טוב.

המצרים בכו על מות יעקב אבינו אך מעניין מדוע?

רש"י עונה: הסיבה לבכייתם- לפי שבגללו באה להם ברכה. כי בזכות יעקב הרעב פסק טרם זמנו ולא נמשך שבע שנים כפי שפתר להם יוסף.

מי הנילוס היו מתברכים על ידו . היות שהיה מברך את פרעה- שבכל זמן שילך לנילוס - יעלו המים לכבודו- כדי להשקות את מצרים.

בספר הישר מסופר על אבל מצרים וכנען - על מות יעקב:

"וְיֻגַּד הַדָּבָר לְאָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף, וַתָּקָם וְתִלְבַּשׁ שָׂק וְתָבוֹא הִיא וְכָל נְשֵׁי מִצְרַיִם עִמָּהּ וְיִסְפְּדוּ כֻּלָּם וְיִבְכּוּ אֶת יַעֲקֹב, וְגַם אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת יַעֲקֹב, בָּאוּ כֻּלָּם בַּיּוֹם הַהוּא בְּשׁוֹמְעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיִבְכּוּ כָּל מִצְרַיִם אֶת יַעֲקֹב יָמִים רַבִּים וְגַם מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל מִצְרַיִם בְּשׁוֹמְעָם כִּי מֵת יַעֲקֹב וְיִבְכּוּ בְּמִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו בְּמֹר וּלְבוֹנָה וְכָל קְטֹרֶת וּבֹשֶׂם, וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צִיוווה וְכָל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקוֹנְנִים וּמִתְאַבְּלִים עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כָּל הַיָּמִים"

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן להסיק עד כמה הייתה חשובה ליעקב אבינו הענקת חינוך תורני לבניו ולכן כאשר הבין שהם צריכים לשהות במצרים באופן זמני- בעקבות תקופת הרעב בארץ - הקפיד לשלוח את יהודה כדי להקים מרכז תורני בגושן שבמצרים ובנוסף לכך היה מחובר לארץ המובטחת ברמ"ח אבריו ולכן ציווה את בניו לדאוג לכך - טרם מותו - להיקבר במערת המכפלה – הוא נודע כאיש חכם ונבון - מכבד את הזולת - העניק כבוד גם לפרעה ובירך אותו לכן אין זה פלא שזכה לכבוד הן מפרעה והן מהמצרים עצמם ,שהבינו שהתברכו בזכותו . על כן יעקב אחד משלושת האבות - הראוי כמו אברהם ויצחק לשמש דוגמא לדורות הבאים כיצד לחיות על פי התורה הקדושה ובמסירות נפש לארץ המובטחת . "מעשה אבות סימן לבנים"
 
חלק עליון