בס"ד,
"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו " (בראשית ל"ח, א').
כך מתחיל הסיפור. "וירד" לשון ירידה,
שיהודה ירד מגדולתו לאחר מעשה מכירת יוסף לישמעאלים (רש"י).
יהודה, בנו של יעקב, האח הבכיר והדומיננטי בסיפור מכירת יוסף,
לא רק שגרם למכירתו של יוסף לישמעאלים ולישיבתו בבית האסורים במצרים,
אלא גם שיקר לאביו יעקב, כשהציג לו כתונת-פסים טבולה בדם
ואמר: "טרוף טורף יוסף". יהודה יורד מגדולתו,
מתרחק מבית אביו ומאחיו, מגיע עד "איש עדולמי ושמו חירה" (שם, ל"ח, א'),
ונושא לו לאשה "בת איש כנעני ושמו שוע" (שם, ל"ח, ב').
כבר כאן, בתחילת הפרשה, מתעוררת השאלה הראשונה:
איך ייתכן שיהודה, ממשיך זרעם העיקרי של יעקב, יצחק ואברהם,
לוקח לו אשה כנענית שתהפוך לאם ילדיו?
שהרי מכל עמי הארץ, דווקא על הכנענים חל איסור מפורש בחיתון.
הכנעני נקרא "העבד הארור", והכתוב ציווה להחרימו
ולא להשאיר לו זכר ופליט. רש"י, אבן-עזרא, הרמב"ן בעקבות אונקלוס,
פירשו "איש כנעני תגרא", כלומר, סוחר.
לאמור, היה זה ציון עיסוקו ולא שיוכו האתני.
מנישואין אלה נולדים ליהודה שלושה בנים: ער, אונן ושלה.
יהודה משיא את ער בכורו לתמר ואז :
"ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו יהוה" (שם, ל"ח, ז').
ער חטא והאלוהים הרגו. אך מה היה חטאו של ער?
את זה הכתוב לא מפרט.
רש"י אומר לנו שחטאו היה כחטאו של אונן, אחיו הצעיר ממנו
שאצל אונן נאמר: "וימת גם אותו" (שם, ל"ח, י'). ה"גם" מלמד אותנו -
שער ואונן הומתו בגין אותו החטא.
החטא של אונן היה "השחתת הזרע", או בלשון אחר "שפיכת זרע לבטלה".
הספורנו מציע פירוש שונה לסיפור של שני האחים,
ואומר לנו שבעצם הבנים נענשו בחטאו של אביהם יהודה חטא מכירת יוסף.
כלומר, זוהי מעין מידה כנגד מידה: הוא לקח מיעקב אביו
את יוסף בנו האהוב, ועל כן נלקחו בניו ממנו.
ואולם, בעניין זה הספורנו מחזיק בדעת מיעוט.
רש"י מעלה טענה מעניינת ולפיה הסיבה שער גמר בחוץ,
או בלשונו "דש מבפנים וזורה בחוץ", היתה משיקולים אסתטיים,
שלא רצה שתמר תתעבר ותאבד את יופיה,
בניגוד למהלך הטבעי של החיים.
בעצם היתה כאן התרסה נגד חוקיותו של הטבע,
ונגד מהלך הזמן, ובלשון אחר, נגד הסדר האלוקי,
ומכאן נגד האלקים עצמו. התרסה הדומה במהותה למקרה מגדל בבל,
שכן משמעותה היא מרידה באלוהים, שמחייבת תגובה הולמת.
"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו " (בראשית ל"ח, א').
כך מתחיל הסיפור. "וירד" לשון ירידה,
שיהודה ירד מגדולתו לאחר מעשה מכירת יוסף לישמעאלים (רש"י).
יהודה, בנו של יעקב, האח הבכיר והדומיננטי בסיפור מכירת יוסף,
לא רק שגרם למכירתו של יוסף לישמעאלים ולישיבתו בבית האסורים במצרים,
אלא גם שיקר לאביו יעקב, כשהציג לו כתונת-פסים טבולה בדם
ואמר: "טרוף טורף יוסף". יהודה יורד מגדולתו,
מתרחק מבית אביו ומאחיו, מגיע עד "איש עדולמי ושמו חירה" (שם, ל"ח, א'),
ונושא לו לאשה "בת איש כנעני ושמו שוע" (שם, ל"ח, ב').
כבר כאן, בתחילת הפרשה, מתעוררת השאלה הראשונה:
איך ייתכן שיהודה, ממשיך זרעם העיקרי של יעקב, יצחק ואברהם,
לוקח לו אשה כנענית שתהפוך לאם ילדיו?
שהרי מכל עמי הארץ, דווקא על הכנענים חל איסור מפורש בחיתון.
הכנעני נקרא "העבד הארור", והכתוב ציווה להחרימו
ולא להשאיר לו זכר ופליט. רש"י, אבן-עזרא, הרמב"ן בעקבות אונקלוס,
פירשו "איש כנעני תגרא", כלומר, סוחר.
לאמור, היה זה ציון עיסוקו ולא שיוכו האתני.
מנישואין אלה נולדים ליהודה שלושה בנים: ער, אונן ושלה.
יהודה משיא את ער בכורו לתמר ואז :
"ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו יהוה" (שם, ל"ח, ז').
ער חטא והאלוהים הרגו. אך מה היה חטאו של ער?
את זה הכתוב לא מפרט.
רש"י אומר לנו שחטאו היה כחטאו של אונן, אחיו הצעיר ממנו
שאצל אונן נאמר: "וימת גם אותו" (שם, ל"ח, י'). ה"גם" מלמד אותנו -
שער ואונן הומתו בגין אותו החטא.
החטא של אונן היה "השחתת הזרע", או בלשון אחר "שפיכת זרע לבטלה".
הספורנו מציע פירוש שונה לסיפור של שני האחים,
ואומר לנו שבעצם הבנים נענשו בחטאו של אביהם יהודה חטא מכירת יוסף.
כלומר, זוהי מעין מידה כנגד מידה: הוא לקח מיעקב אביו
את יוסף בנו האהוב, ועל כן נלקחו בניו ממנו.
ואולם, בעניין זה הספורנו מחזיק בדעת מיעוט.
רש"י מעלה טענה מעניינת ולפיה הסיבה שער גמר בחוץ,
או בלשונו "דש מבפנים וזורה בחוץ", היתה משיקולים אסתטיים,
שלא רצה שתמר תתעבר ותאבד את יופיה,
בניגוד למהלך הטבעי של החיים.
בעצם היתה כאן התרסה נגד חוקיותו של הטבע,
ונגד מהלך הזמן, ובלשון אחר, נגד הסדר האלוקי,
ומכאן נגד האלקים עצמו. התרסה הדומה במהותה למקרה מגדל בבל,
שכן משמעותה היא מרידה באלוהים, שמחייבת תגובה הולמת.