לספור את העומר ולטפס אל פסגת ההר
כשמחכים ליום גדול פותחים בספירה לאחור, אבל בספירת העומר אנחנו סופרים קדימה עד לחמישים. ממה נובע ההבדל?
מאת הרב שרגא סימונס
עם ישראל יצא ממצרים בפסח וחמישים יום לאחר מכן (בחג השבועות) קיבל את התורה בהר סיני. היום, לקראת החוויה המחודשת של קבלת התורה בחג השבועות, אנחנו מקיימים מצווה מיוחדת שנקראת "ספירת העומר". החל בלילו השני של חג הפסח, מתחילים למנות את הימים בקול. (ה'עומר' היה קרבן מיוחד, שהובא לבית המקדש בעונה זו).
ספירה לקראת אירוע מרגש היא די מובנת. בזמן זה או אחר, כולנו אמרנו משהו כמו: "בעוד שבוע וחצי טסים לחו"ל" או... "60 יום עד לשחרור!" כלומר, הדרך הרגילה היא לפתוח בספירה לאחור לקראת היום הגדול ולעומת זאת, במקרה של ספירת העומר, אנחנו סופרים קדימה - מאחד לחמישים. מהו ההבדל?
השפעה לטווח ארוך
על מנת להבין מהי הסיבה לשינוי, עלינו להשיב תחילה על שאלה בסיסית יותר: מדוע חיכה האלוקים 50 יום, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד שנתן להם את התורה? למה הוא לא נתן להם אותה במצרים, או מייד לאחר השחרור?
התשובה היא, שלבני ישראל עדיין לא היו הכלים הרוחניים המתאימים לקבלת התורה. במשך למעלה ממאתיים שנה הם חיו בתוך החברה המצרית, שהייתה מוכרת בעולם כמרכז של טומאה והתנהגות לא מוסרית. ההשפעה הסביבתית חודרת ומפעפעת אל תוך ישותו של האדם, גם כאשר הוא אינו נוטל חלק פעיל במעשיהם של הסובבים. כך קרה גם לבני ישראל במצרים - ספר היסוד של הקבלה, ה"זוהר" מגלה לנו, שבני ישראל "שקעו" בתוך 49 שערים (דרגות) של טומאה רוחנית, מתוך 50 דרגות אפשריות! הקב"ה לא יכול היה להעניק לנו את התורה בנקודה רוחנית נמוכה שכזאת. על העם היה לצמוח תחילה ולהגיע למצב, שבו הוא מסוגל לקלוט לתוכו את קדושת התורה - אחרת ההזדמנות הייתה מתפוגגת.
קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!
ההשפעה האדירה של יציאת מצרים, עשר המכות וקריעת ים סוף, הובילה את עם ישראל לחירות גופנית. אך בכל זאת, ניסי מצרים לא היוו יותר מנקודת זינוק טובה לגבהים הרוחניים שעדיין המתינו להם. חוויה חד פעמית, תהיה אדירה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשנות את השקפת עולמו של האדם באופן קבוע. שינוי כזה יכול להגיע רק על ידי עשייה והתקדמות חיובית לאורך זמן.
זה מזכיר לי סצנה מסרט בו אדי מרפי הפך מקבצן לעשיר בתוך כמה שעות. הוא נכנס אל דירתו המפוארת ומייד מתחיל... לגנוב חפצים! אמנם מבחינה פיסית-גשמית הוא הגיע לעושר, אבל מבחינה רוחנית הוא נשאר מאחור... קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!
כעת נוכל להבין, מדוע 50 ימי העומר נספרים כלפי מעלה. אנחנו פותחים בתהליך מתוך השער ה-49 של הטומאה הרוחנית, כשבכל יום אנחנו מצליחים 'לקלף' מעלינו עוד 'שכבה של לכלוך', על מנת לחשוף את הנשמה האמיתית והטהורה שבכל אחד מאיתנו. כך, בכל צעד אנחנו מורידים את המספר השלילי ומעלים את המספר החיובי - כל צעד של 'התקלפות', חושף באופן אוטומטי מימד נוסף של פנימיות טהורה.
זמן לצמיחה
אחד מהמפרשים הקלאסיים של התלמוד אומר, שבימי ספירת העומר טמון כוח מיוחד, שמאפשר גם לנו לרכוש את אותן דרגות רוחניות, בהן זכו בני ישראל במדבר.
הצורך לצמיחה עצמית בא לידי ביטוי, בתיאורו של אברהם אבינו בתורה: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א). בא בימים = בא עם הימים. מלים אלה מלמדות אותנו, שאברהם מיצה כל אחד מימי חייו בצורה הטובה ביותר. הוא לא בזבז אף יום "סתם ככה" - ובסוף חייו, הגיע לזקנה כשהוא אוחז בכל ימיו. לא היה יום, שלא התבצעה בו הצמיחה הראויה לו.
אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים.
כשאנחנו מדברים על ילדים, המושגים 'גדילה והתפתחות' נתפשים בעינינו כחלק בלתי נפרד ממהותם. ברור לכולנו, שילד בן 10 אינו אמור להתנהג כבן 5. אבל משום מה, באיזשהו שלב של הבגרות, אנחנו מאבדים את ה'דופק' של הצמיחה המתמדת ובכל זאת, האם אדם בן 30 אמור להתנהג כמו בן 25? לא! דווקא כבוגרים היינו יכולים להשתמש בחמש שנים אלה, בכל דרך עוצמתית שהיא - ולצמוח!
אם צעיר הוא זה שגדל, מובן שהדרך להישאר צעירים לנצח, היא להמשיך ולגדול... אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים - אנחנו פשוט קיימים.
צעד אחר צעד
אחד הגורמים המעכבים ביותר את הצמיחה, הוא החרדה מגודל המשימה העומדת בפנינו. אבל היהדות לא פועלת בשיטה של "הכול או לא כלום". אם אין לי אלף מטבעות זהב, האם זה אומר שאני צריך לוותר על הרצון להרוויח לפחות מטבע אחת?! אחת הסיבות לכך, שאנשים נכשלים היא, שהם קבעו לעצמם מטרה גבוהה מידי שאינה ניתנת (עדיין) להשגה וכך, באופן בלתי נמנע הם נכשלים ומתייאשים.
בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, מראה לו הקב"ה חזיון ובו סולם, שראשו מגיע עד לשמים. צמיחה רוחנית היא כמו טיפוס על סולם - ועליה להיעשות צעד אחר צעד. אם נציב בפנינו מטרות קטנות וברות השגה, נוכל להתעודד מההתקדמות הכוללת לאחר כל תקופה. על מנת להכין תוכנית יציבה, עלינו לבחור תחילה במטרות הניתנות להשגה. טעמה של ההצלחה יחזק את הביטחון העצמי ואת הנחישות שלנו ונוכל להשתמש באנרגיה זו, על מנת לשאוף למטרות נעלות יותר. זכרו, גם המסע הגדול ביותר מתחיל בצעד אחד קטן. ומה שבא לאט - נשאר.
מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות.
מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות. הוא יסד במקום שיעור שבועי, ופתח במלים: "אם אתם מוכרחים לעבוד בשבת, לכל הפחות הקטינו את מספר חילולי השבת." ובלכסיקון של ימינו - ללכת במקום לנסוע, או להפעיל את הטלוויזיה בשעון שבת. בדרך זו ,צעד אחר צעד, הצליח הרבי מסלאנט להוביל את הקהילה שסביבו, לשמירת שבת מלאה.
אל תתביישו ליהנות מהסיפוק שבא עם מימוש מטרותיכם. נצלו את רגשות ההנאה האלה כאנרגיית-דחף לשיפור עתידי נוסף. מצד שני - אל תכעסו על עצמכם יותר מידי אם לא תמיד אתם מצליחים. אין בעולם אדם מושלם. אנשי הקבלה אומרים, שצמיחה רוחנית מתקדמת "שני צעדים קדימה וצעד אחד לאחור". באופן בלתי נמנע יהיו לכם עיכובים ונפילות, אך מה שחשוב, הוא להמשיך להתקדם הלאה, בכיוון הנכון.
שלמה המלך אומר במשלי (כ"ד, ט"ז), "כי שבע ייפול צדיק וקם". ההגדרה של "צדיק" אינה 'מי שאינו טועה לעולם', אלא דווקא זה, שאף על פי שהוא שוגה ונופל, אינו נכנע. הוא קם, מנסה שוב, ואינו מתייאש!
ניהול חשבונות רוחני
עיקרון חשוב הוא לזכור, שאנחנו לא בתחרות עם אף אחד, חוץ מע
כשמחכים ליום גדול פותחים בספירה לאחור, אבל בספירת העומר אנחנו סופרים קדימה עד לחמישים. ממה נובע ההבדל?
מאת הרב שרגא סימונס
עם ישראל יצא ממצרים בפסח וחמישים יום לאחר מכן (בחג השבועות) קיבל את התורה בהר סיני. היום, לקראת החוויה המחודשת של קבלת התורה בחג השבועות, אנחנו מקיימים מצווה מיוחדת שנקראת "ספירת העומר". החל בלילו השני של חג הפסח, מתחילים למנות את הימים בקול. (ה'עומר' היה קרבן מיוחד, שהובא לבית המקדש בעונה זו).
ספירה לקראת אירוע מרגש היא די מובנת. בזמן זה או אחר, כולנו אמרנו משהו כמו: "בעוד שבוע וחצי טסים לחו"ל" או... "60 יום עד לשחרור!" כלומר, הדרך הרגילה היא לפתוח בספירה לאחור לקראת היום הגדול ולעומת זאת, במקרה של ספירת העומר, אנחנו סופרים קדימה - מאחד לחמישים. מהו ההבדל?
השפעה לטווח ארוך
על מנת להבין מהי הסיבה לשינוי, עלינו להשיב תחילה על שאלה בסיסית יותר: מדוע חיכה האלוקים 50 יום, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד שנתן להם את התורה? למה הוא לא נתן להם אותה במצרים, או מייד לאחר השחרור?
התשובה היא, שלבני ישראל עדיין לא היו הכלים הרוחניים המתאימים לקבלת התורה. במשך למעלה ממאתיים שנה הם חיו בתוך החברה המצרית, שהייתה מוכרת בעולם כמרכז של טומאה והתנהגות לא מוסרית. ההשפעה הסביבתית חודרת ומפעפעת אל תוך ישותו של האדם, גם כאשר הוא אינו נוטל חלק פעיל במעשיהם של הסובבים. כך קרה גם לבני ישראל במצרים - ספר היסוד של הקבלה, ה"זוהר" מגלה לנו, שבני ישראל "שקעו" בתוך 49 שערים (דרגות) של טומאה רוחנית, מתוך 50 דרגות אפשריות! הקב"ה לא יכול היה להעניק לנו את התורה בנקודה רוחנית נמוכה שכזאת. על העם היה לצמוח תחילה ולהגיע למצב, שבו הוא מסוגל לקלוט לתוכו את קדושת התורה - אחרת ההזדמנות הייתה מתפוגגת.
קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!
ההשפעה האדירה של יציאת מצרים, עשר המכות וקריעת ים סוף, הובילה את עם ישראל לחירות גופנית. אך בכל זאת, ניסי מצרים לא היוו יותר מנקודת זינוק טובה לגבהים הרוחניים שעדיין המתינו להם. חוויה חד פעמית, תהיה אדירה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשנות את השקפת עולמו של האדם באופן קבוע. שינוי כזה יכול להגיע רק על ידי עשייה והתקדמות חיובית לאורך זמן.
זה מזכיר לי סצנה מסרט בו אדי מרפי הפך מקבצן לעשיר בתוך כמה שעות. הוא נכנס אל דירתו המפוארת ומייד מתחיל... לגנוב חפצים! אמנם מבחינה פיסית-גשמית הוא הגיע לעושר, אבל מבחינה רוחנית הוא נשאר מאחור... קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את 'מצרים' מתוך עם ישראל!
כעת נוכל להבין, מדוע 50 ימי העומר נספרים כלפי מעלה. אנחנו פותחים בתהליך מתוך השער ה-49 של הטומאה הרוחנית, כשבכל יום אנחנו מצליחים 'לקלף' מעלינו עוד 'שכבה של לכלוך', על מנת לחשוף את הנשמה האמיתית והטהורה שבכל אחד מאיתנו. כך, בכל צעד אנחנו מורידים את המספר השלילי ומעלים את המספר החיובי - כל צעד של 'התקלפות', חושף באופן אוטומטי מימד נוסף של פנימיות טהורה.
זמן לצמיחה
אחד מהמפרשים הקלאסיים של התלמוד אומר, שבימי ספירת העומר טמון כוח מיוחד, שמאפשר גם לנו לרכוש את אותן דרגות רוחניות, בהן זכו בני ישראל במדבר.
הצורך לצמיחה עצמית בא לידי ביטוי, בתיאורו של אברהם אבינו בתורה: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א). בא בימים = בא עם הימים. מלים אלה מלמדות אותנו, שאברהם מיצה כל אחד מימי חייו בצורה הטובה ביותר. הוא לא בזבז אף יום "סתם ככה" - ובסוף חייו, הגיע לזקנה כשהוא אוחז בכל ימיו. לא היה יום, שלא התבצעה בו הצמיחה הראויה לו.
אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים.
כשאנחנו מדברים על ילדים, המושגים 'גדילה והתפתחות' נתפשים בעינינו כחלק בלתי נפרד ממהותם. ברור לכולנו, שילד בן 10 אינו אמור להתנהג כבן 5. אבל משום מה, באיזשהו שלב של הבגרות, אנחנו מאבדים את ה'דופק' של הצמיחה המתמדת ובכל זאת, האם אדם בן 30 אמור להתנהג כמו בן 25? לא! דווקא כבוגרים היינו יכולים להשתמש בחמש שנים אלה, בכל דרך עוצמתית שהיא - ולצמוח!
אם צעיר הוא זה שגדל, מובן שהדרך להישאר צעירים לנצח, היא להמשיך ולגדול... אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים - אנחנו פשוט קיימים.
צעד אחר צעד
אחד הגורמים המעכבים ביותר את הצמיחה, הוא החרדה מגודל המשימה העומדת בפנינו. אבל היהדות לא פועלת בשיטה של "הכול או לא כלום". אם אין לי אלף מטבעות זהב, האם זה אומר שאני צריך לוותר על הרצון להרוויח לפחות מטבע אחת?! אחת הסיבות לכך, שאנשים נכשלים היא, שהם קבעו לעצמם מטרה גבוהה מידי שאינה ניתנת (עדיין) להשגה וכך, באופן בלתי נמנע הם נכשלים ומתייאשים.
בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, מראה לו הקב"ה חזיון ובו סולם, שראשו מגיע עד לשמים. צמיחה רוחנית היא כמו טיפוס על סולם - ועליה להיעשות צעד אחר צעד. אם נציב בפנינו מטרות קטנות וברות השגה, נוכל להתעודד מההתקדמות הכוללת לאחר כל תקופה. על מנת להכין תוכנית יציבה, עלינו לבחור תחילה במטרות הניתנות להשגה. טעמה של ההצלחה יחזק את הביטחון העצמי ואת הנחישות שלנו ונוכל להשתמש באנרגיה זו, על מנת לשאוף למטרות נעלות יותר. זכרו, גם המסע הגדול ביותר מתחיל בצעד אחד קטן. ומה שבא לאט - נשאר.
מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות.
מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות. הוא יסד במקום שיעור שבועי, ופתח במלים: "אם אתם מוכרחים לעבוד בשבת, לכל הפחות הקטינו את מספר חילולי השבת." ובלכסיקון של ימינו - ללכת במקום לנסוע, או להפעיל את הטלוויזיה בשעון שבת. בדרך זו ,צעד אחר צעד, הצליח הרבי מסלאנט להוביל את הקהילה שסביבו, לשמירת שבת מלאה.
אל תתביישו ליהנות מהסיפוק שבא עם מימוש מטרותיכם. נצלו את רגשות ההנאה האלה כאנרגיית-דחף לשיפור עתידי נוסף. מצד שני - אל תכעסו על עצמכם יותר מידי אם לא תמיד אתם מצליחים. אין בעולם אדם מושלם. אנשי הקבלה אומרים, שצמיחה רוחנית מתקדמת "שני צעדים קדימה וצעד אחד לאחור". באופן בלתי נמנע יהיו לכם עיכובים ונפילות, אך מה שחשוב, הוא להמשיך להתקדם הלאה, בכיוון הנכון.
שלמה המלך אומר במשלי (כ"ד, ט"ז), "כי שבע ייפול צדיק וקם". ההגדרה של "צדיק" אינה 'מי שאינו טועה לעולם', אלא דווקא זה, שאף על פי שהוא שוגה ונופל, אינו נכנע. הוא קם, מנסה שוב, ואינו מתייאש!
ניהול חשבונות רוחני
עיקרון חשוב הוא לזכור, שאנחנו לא בתחרות עם אף אחד, חוץ מע