בעזרהי"ת
שלום עובד ה'.
אין בעיה מותר לך ללמוד היכן שלבך חפץ, רק אל תדמיין שהעולמות שעליהם מדובר בספרי הקבלה הם עולמות ממש, היינו גשמיים, כי כל מה שכתוב שם הכל משל ורק משל כדברי האריז"ל. אני חוזר להדגיש, הם עולמות רוחניים שמגדירים אותם במילים גשמיות והם רק משל. למשל, העולמות שנקראים בכתבי האריז"ל חכמה, בינה, תפארת ומלכות, הם משל לנמשל שאני לא יכול להגיד לך אותו. אם יעבור לך בראש באמצע הלימוד שהחלל הפנוי זה החלל שלנו (איפה שנמצאים הלוויינים), תדע שאתה מדמיין, אם תחשוב שעולם האצילות שנמצא בחלל הפנוי הוא שם למעלה, אתה מדמיין, וכו' וכו'. העיקר הוא הנמשל של כל ההגדרות של האריז"ל, אבל האריז"ל הסתיר את הנמשל וכל כתביו מדברים רק על המשל. לכן תדע שאתה הולך ללמוד "מתמטיקה", כלומר כאשר האריז"ל אומר שעולם תפארת ומלכות נמצאים בזיווג, זה רק משל, כמו ש X+Y=Z, הוא רק משל למספרים שאתה צריך להציב במשוואה, האריז"ל לא מגלה את המספרים, אלא רק את המשוואות. נמצא מי שלא יודע את הנמשל, כשלומד קבלה, לומד "מתמטיקה", ובסוף גם לא ימצא את הקב"ה בכל מה שלומד.
סדר המדרגות של הלימוד: פשט, רמז, דרש, סוד, חסידות. החסידות מעל הקבלה, כי היא מקשרת את הסוד לפשט. כי אחרי הכל כל מה שאתה לומד צריך להגיע לחיים שלך בעולם הזה, לפשט, מה זה שווה שאתה יודע שאיקס שווה ל-Y, ואתה לא יודע מה לעשות בזה בחיים?
הליקוטי מוהר"ן של רבנו הוא הנמשל של כל ספרי הקבלה, הזוהר, והתיקונים, וכל שאר כתבי הקבלה. לכן אני מתפלא שאתה שומע שיעורים באתר בליקוטי מוהר"ן, ואולי קורא גם את ליקוטי מוהר"ן 'בשפה ברורה' שיש להורדה באתר, ועדיין נפשך לא באה על סיפוקה.
הנה לפניך ציטוט מדברי רבנו בנושא:
"הַמְעַיְּנִים בִּסְפָרָיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל קְצָת סְבוּרִים, שֶׁדַּרְכֵי הַקַבָּלָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא, מְרֻמָּז גַּם-כֵּן בִּסְפָרָיו, וְחוֹשְׁבִין זֹאת לְמַעְלָה לִסְפָרָיו שֶׁנּוֹגֵעַ עַד לְשָׁם, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא לְהֶפֶךְ – אַדְּרַבָּא, גַּם דַרְכֵי הַקַבָּלָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נִכְלָל גַּם-כֵּן בִּדְבָרָיו, וְלא סִיֵּם בְּפֵרוּשׁ, רַק הָיָה מְבֹאָר כַּוָּנָתוֹ מִמֵּילָא. אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בְּעֶצֶם תּוֹרָתוֹ גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, רַק שֶׁגַם דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים כָּלוּל גַּם-כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ". "אָמַר: אִם הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ, הָיָה אֶצְלוֹ גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ. אִם הָיָה 'רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ, גַּם אָז" (חַיֵי מוֹהָרַ"ן שפ"א). "וְאַחַר-כָּךְ הָיָה מְשַׁבֵּחַ מְאֹד מְאֹד אֶת כִּתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁגִּלָּה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים כַּמְפֻרְסָם לְכָל הָעוֹלָם, כִּי הָיָה מְעַיֵּן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי תוֹרָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְשָׁם יֵשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים כַּמְפֻרְסָם" (חַיֵי מוֹהָרַ"ן ר"פ). וכֻּלָּם מְיֻסָּדִים עַל-פִּי רוּחַ-הַקֹדֶשׁ, וּמְעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם מְאֹד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת" (חַיֵי מוֹהָרַ"ן ת"ז); וְשָׁמַעְתִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים – אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ [כְּלוֹמָר אֵין צוֹרֵךְ לְהַסְבִּיר לְמָה הִתְכַּוֵן הָאֲרִיזַ"ל, כִּי הוּא בָּרוּר לְלוֹמְדֵי תוֹרָתוֹ], רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ [כְּלוֹמָר, שֶׁעַל פִּי תוֹרָה זוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ תוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת פֵּירוּשׁ עַל דִבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל] וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים" (חיי מוֹהָרַ"ן שס"ב):
בהצלחה
אברהם