לכבוד הרב שלום!
זה מספר שנים שזכיתי ללמוד בכתבי נחמן/נתן.
שרבינו מדבר על התכלית הוא מכוון על השגות בעולם הזה במפורש לא בשביל העולם הבא. למשל תורה ה חלק א' "צריך לעשות המצוות בשמחה גדולה כל-ך עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא...רק במצווה נוספת בשכר מצווה זו..." וכן בחלק ב תורה ל"ז כותב "שזהו עיקר התכלית, וזהו רצונו יתברך, שאנחנו נכיר אותו יתברך. ואין ראוי לאדם שיהיה לו כוונה אחרת בעבודתו יתברך...".
רבינו נתן, לאומת זאת, מדגיש את השכר של העולם הבא כאשר עוסק בתכלית. למשל בהלכות אישות ד, סימן י"ט: "כי מי שמסתכל על תכליתו באמת, בואדי שמגיע לבית הכנסת או לדבר מצווה הוא רץ בשמחה, הוא רץ בשמחה גדולה ובזריזות גדול, כי רק זהו חיותו. ותקוותו לנצח, וחוץ מזה הכל הבל הבלים...". כלומר מדגיש על התכלית הנצחית.
איך מסדרים את הניגוד השורשי הזה. אישית זה נוגע לי מאוד כי כל העבודה נמשכת אחרי התכלית ואם התכלית לא מבוררת כן העבודה.
רוב תודות וברכות
זה מספר שנים שזכיתי ללמוד בכתבי נחמן/נתן.
שרבינו מדבר על התכלית הוא מכוון על השגות בעולם הזה במפורש לא בשביל העולם הבא. למשל תורה ה חלק א' "צריך לעשות המצוות בשמחה גדולה כל-ך עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא...רק במצווה נוספת בשכר מצווה זו..." וכן בחלק ב תורה ל"ז כותב "שזהו עיקר התכלית, וזהו רצונו יתברך, שאנחנו נכיר אותו יתברך. ואין ראוי לאדם שיהיה לו כוונה אחרת בעבודתו יתברך...".
רבינו נתן, לאומת זאת, מדגיש את השכר של העולם הבא כאשר עוסק בתכלית. למשל בהלכות אישות ד, סימן י"ט: "כי מי שמסתכל על תכליתו באמת, בואדי שמגיע לבית הכנסת או לדבר מצווה הוא רץ בשמחה, הוא רץ בשמחה גדולה ובזריזות גדול, כי רק זהו חיותו. ותקוותו לנצח, וחוץ מזה הכל הבל הבלים...". כלומר מדגיש על התכלית הנצחית.
איך מסדרים את הניגוד השורשי הזה. אישית זה נוגע לי מאוד כי כל העבודה נמשכת אחרי התכלית ואם התכלית לא מבוררת כן העבודה.
רוב תודות וברכות
