• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

מחלוקת

אשת נח

New Member
היום ב-בחדשות של אתר מעריב-NRG

פרשת קרח!

סערה בעולם החרדי על כבודו של נחמן מאומן

רב חשוב מצפת פרסם חוברת עם ביקורת חריפה על חסידות ברסלב.
מאז מתנהל עימות אלים בין החצרות.
כעת הרב שהצית את האש נאלץ להסתובב עם אבטחה

יובל לידור
19/6/2006 11:35

העולם החרדי לא חווה מזמן סערה כזו: אחד הרבנים החשובים בצפת, ירמיה כהן העומד בראש ישיבת אור-יקר בעיר, פרסם חוברת ובה הוא תוקף את דרכו ואת מורשתו של רבי נחמן מברסלב. בעקבות חשיפת החוברת החלו להתפרסם על ידי חצר ברסלב בצפת פשקווילים (מודעות רחוב לא חתומות) חריפים נגד הרב כהן, ובימים האחרונים גלש העימות בין החצרות למעשי אלימות ולהגשת תלונות הדדיות.

העימות בין החצרות החל זמן קצר לאחר חג הפסח האחרון, לאחר שלידיו של אחד מתלמידי ישיבת ברסלב בצפון התגלגלה החוברת, שבה העלה הרב כהן סוגיה ישנה שלפיה חסידות ברסלב מעוררת מחלוקות מראשית דרכה. בחוברת הרב כהן תוקף את רבי נחמן מברסלב,
באמצעות שימוש בציטטות מפי הרב נחמן עצמו. בין היתר נכתב בחוברת כי "בעבר לא היו חסידי ברסלב בעלי חשיבות". יתרה מזו, הרב כהן תוקף את החוזרים בתשובה המצטרפים לברסלב, ומוקיע את מנהג החסידות לנסוע לעיר אומן שבה קבור הרב נחמן.

בתגובה לפרסום החוברת החליטה חסידות ברסלב לתקוף את הרב כהן באופן אישי. מאז ל"ג בעומר מפורסמים בשכונות החרדיות בכל רחבי הארץ פשקווילים, הקוראים להחרים את הרב ירמיה כהן. "מצפון נפתחה הרעה", נכתב באותן מודעות. נוסף על כך, הרב אליעזר קניג העומד בראש ישיבת ברסלב בצפת, כינה את הרב כהן ואת הישיבה שהוא עומד בראשה אפיקורסים, ובכך הוסיף שמן למדורה.


הרב עובדיה מעודכן

בימים האחרונים החריפה המלחמה עוד יותר, לאחר שחסידות ברסלב הוציאה פסק נידוי נגד הרב כהן. פסק נידוי נחשב למעשה ענישה קשה ביותר, ובעצם קובע כי האיש שנגדו הוצא הפסק אינו יכול להשלים מניין או להתפלל בקהילה.

נוסף על כך, באמצע השבוע שעבר התגלו כתובות גרפיטי על בתים ומכוניות של דמויות בכירות בשתי הישיבות, וביום חמישי האחרון הגיעו האירועים לנקודת רתיחה כאשר על פי החשד, ניסו מספר חסידים מברסלב לדרוס את אחד האנשים הקרובים לרב כהן.

מפקד תחנת צפת רב-פקד אבי מאור סיפר אתמול כי עד עתה הוגשו חמש תלונות במאבק בין הצדדים. "אנו מנסים להשקיט את הסכסוך, והדבר כבר הובא לידיעתם של הרב שמואל אליהו ואביו הראשון-לציון לשעבר, הרב מרדכי אליהו, כמו כן ידוע לי שהרב עובדיה יוסף עודכן בנושא".

בנו של הרב ירמיה, יעקב ישראל כהן, סיפר אתמול כי אביו זוכה בימים אלו לאבטחה צמודה מצד בני ישיבה חזקים, ובבית המשפחה הותקנה מערכת אזעקה משוכללת. "החוברת הזו נועדה לבני הישיבה ולגדולי הדור, אבל לדאבוני היא התגלגלה לידיים הלא נכונות. מאז אותו רגע עסוקים אנשי חסידות ברסלב בגיבובי שקרים. מצדנו, הסיפור הזה נגמר עוד לפני שהחל", סיפר אתמול הבן.
 
א

אורחים

Guest
בס"ד בר"ה

תת רמה... שפל שכמו'הו ..............................

רבינו צוחק מכאלו..... עוד רבינו יטפל בו יופי .............

חוסר בושה....... לדבר על גדולי עולם כגון ר' נחמן והבעל שם טוב............

ומזל שאין לי כח להגיב.. במקרה הזה, עדיף שאסתום....
 

אשת נח

New Member
הרבי מרופשיץ ז''ל היה מפרש את הפסוק:
''ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'' (תהילים ק''ו, ט''ז)
שכך היא דרכם של כל בעלי המחלוקת ומחרחרי-הריב,
כי ככל אשר תהיה התנהגותו של הצדיק ימצאו תמיד קובלנות נגדו ומגרעות בהליכותיו.
אם מופרש הוא מן העולם ועוסק יומם ולילה בתורה ובעבודה,
הריהם טוענים כנגדו שאין העולם מפיק ממנו שום הנאה ותועלת;
ואילו אם הוא מעורב בדעתו עם הבריות ועוסק גם בצרכי ציבור,
הריהם טוענים שוב שהוא מבזבז זמנו על עניני-הכלל ומבטל מתלמודו...
 

אשת נח

New Member
''וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם'' (ט''ז, י''ב)

מכאן שאין מחזיקין במחלוקת (רש''י).

אסור לומר, כי מאחר וכבר נעשו כמה וכמה נסיונות להשכין שלום,
שוב לא יועיל מאומה, אלא יש לנסות שוב ושוב!
 
א

אורחים

Guest
בס"ד בר"ה

כמו שאבא שלי הי"ו אמר לי פעם.. תמיד תמצאי בשמות של האנשים, את המהות שלהם..

עכשיו אני רואה כמה צדיק ..

י<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>רמ</span>י'ה
 
א

אורחים

Guest
בס"ד בר"ה

תיקון טעות.

עכשיו אני רואה כמה צדק **


ולסיכום.. כמו שזעק ר' נתן כשבאו המתנגדים וזרקו עליו אבנים בדרך לחתונה בנו... הלך ליער וזעק..

<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>"גדולתנו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו" </span>

בזמן הגלות.. האמת בבזיון גדול.. והשקר שולט בעולם.. אבל כשיבוא משיח צדקנו.. ידעו את מעלת הצדיקים האמיתים ותלמידי'הם ..

שנזכה לבאמת להתבטל לרבינו.. ללכת בדרכיו, ולקי'ים עיצותיו, ב-ש-ל-מ-ו-ת !!!

ושיזכה אותו שוטה ג"כ להתקרב לרבינו הקדוש, ולהבין שבזה תלוי'ה כל הגאולה שלו..

נ נח נחמ נחמן מאומן >=@
 

alia1

New Member
בס"ד בר"ה

תת רמה... איזה טראנס מחכה לו בשמים.. ואי ואי ..

בקר טוב,

ואנחנו הרי בפרשת "קרח,-ז"א מחכה לו "קרחנה"....?????
איזה טוב לגור בעיר הקדש צפת-עיר הרוח-ולא לדעת עד שלשום מכל המהומה...ב"ה,
מה שרק מחזק את אמונתי להיות ספונה בספרי רבנו הקדוש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה...

אבל הכי פחות טוב זה לקלל את הרב ירמיה כהן.
זו לא חכמה למצוא רמזים בשמו-בכל שם ניתן למצוא גימטריות מצד הקדושה וכן מצד הטומאה.
מה יצא אם נאמר שגימטרית שמו עולה:"פצצה","הרס","אחורים","צעקה"...

רבנו זיע"א היה לפחות,אבל לכל הפחות"תלמיד חכם"?וכבר אמר ר' יהודה
הנשיא(שבת קיט')"כל המבזה תלמיד חכם-אין לו רפואה".

אז דווקא אני הקטנה מדעת,אחרי עשרות עמודי תגובות באתרים,קללות ונאצות נגד ראש
ישיבת "אור יקר"בעירנו-מאחלת לו מכל הלב-רפואה שלימה!!
כי ישראל אף על פי שחטא-ישראל הוא.
ורבנו הק',ממנו למדנו כי כל אחד,אפילו נפל לעמקי תהומות-יכול לשוב בתשובה......

יעזור ה' ית' וירחם......
 

alia1

New Member
והדרך:
הלכות תשובה להרמב"ם,פרק ב':

"כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב,הרי הוא
דומה לטובל ושרץ בידו,שאין הטבילה מועלת לו,עד
שישליך השרץ,וכן הוא אומר(משלי כח)"מודה ועוזב ירוחם".

וצריך לפרוט את החטא שנאמר:"אנא חטא העם הזה חטאה
גדולה ויעשו להם אלהי זהב"(שמות לב).

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים
ועושה צעקה כפי יכולתו,ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו,
ומשנה שמו,כלומר-אני אחר,ואיני עוד אותו האיש אשר עשה
אותן המעשים.

ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה,וגולה ממקומו,שגלות
מכפרת עוון,מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

ושבח גדול להשם ית' שיתוודה ברבים,ויודיע פשעיו להם,ומגלה
עבירות שבינו לבין חברו לאחרים,ואומר להם'אמנם חטאתי לפלוני
ועשיתי כך וכך,והריני היום שב ומתנחם,וכל המתגאה ואינו מודיע,
אלא,מכסה פשעיו,אין תשובתו גמורה שנאמר(משלי כח)-
"מכסה פשעיו לא יצליח".
 

alia1

New Member
והרב המדובר(וחבל,כי פתאום נהיה "כוכב נולד"!)
הוא גם כהן,ואנחנו יודעים רק "כי שפתי כהן ישמרו דעת
ותורה יבקשו מפיהו"(מלאכי ב')-כי כך יאות לכל כהן-
שישמור את שפתיו דעת.

וגם למדנו ש"על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו-
זוכה לאור הגנוז".

אבל ככה,כי"זה לעומת זה עשה אלקים",ומנפילתו
של אחד,הגם שהוא רב,הגם ראש ישיבה,ילמדו קטנים
ויתחזקו ויעלו בעבודת ה' ית',ויראו 'כי אין צדיק בארץ
אשר יעשה טוב ולא יחטא',וכן העיקר(משלי א')-
"יראת דעת-ראשית חכמה".
 

alia1

New Member
ורבנו הרמח"ל(ר' משה חיים לוצאטו זצ"ל)
כותב במסילת ישרים,פרק כ"ו:


פרק כ"ו

בביאור מדת הקדושה ודרך קנייתה
ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מה שמקדשים אותו. והוא מה שאמרו ז"ל (יומא ל"ט): "אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה, מלמטה מקדשים אותו הרבה, מלמטה מקדשים אותו מלמעלה".

ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החמריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיו. ועל דבר זה נקראו הנביאים מלאכים כענין שנאמר באהרן (מלאכי ב'): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", ואומר (דברי הימים ב' ל"ו): "ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו'". ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו, הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, וכענין שנאמר (תהלים ס"ג): "דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך".

ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה, כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חמרי הוא ובשר ודם, על כן אמרתי שסוף, הקדושה מתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה וישרה עליו קדושתו ויקדשהו ואז יצלח בידו זה הדבר שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו יעזרהו יתברך ויסייע לו, וכענין שנאמר (תהלים פ"ד): "לא ימנע טוב להולכים בתמים", ועל כן אמרו במאמר שזכרתי: "אדם מקדש עצמו מעט", שהוא מה שיוכל האדם לקנות בהשתדלותו, "מקדשים אותו הרבה", שהוא העזר שעוזר אותו השם יתברך, וכמו שכתבתי.

והנה, האיש המתקדש בקדושת בוראו, אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות עניני קדושה ממש, וסימנך אכילת קדשים, שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (פסחים נ"ט): "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים".

ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור - מעשיו החמריים אינם לו אלא הכרחיים והוא עצמו אינו מתכון בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחמריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם כבר היה יותר טוב, אך הקדוש, הדבק תמיד באלהיו ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש וכמזבח וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה פ"ב): "ויעל מעליו אלהים" (בראשית ל"ה) - "האבות הן הן המרכבה", וכן אמרו: "הצדיקים הן הן המרכבה", כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכלת שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האשים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעלוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח, כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש, כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל עלוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש, והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): "כל המביא דורון לתלמיד חכם כילו הקריב בכורים", וכן אמרו (יומא ע"א): "ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין" במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו התלמידי חכמים להוטים אחרי הענין הוא לפי הכוונה שזכרתי, כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח ומלוי גרונם תחת מלוי הספלים, ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך הנה עלוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): "אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו".

כללו של דבר: ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים.

ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה, וכבר אמרתי שאין האדם יכול לעשות זה מצדו, אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, וזהו אחר שכבר ימצאו בו כל המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלת הזהירות ועד יראת החטא, בזאת יבא אל הקדש ויצליח, שהרי אם הראשונות חסרות ממנו הרי הוא כזר ובעל מום שנאמר בו (במדבר י"ח): "וזר לא יקרב", אך אחרי הכינו את עצמו בכל הכנות אלה, אם ירבה לדבק בתקף האהבה ועצם היראה בהשכלת גדולתו יתברך ועצם רוממותו, יפריד עצמו מעניני החמר מעט מעט ובכל פעולותיו ובכל תנועותיו יכוון לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמתי, עד שיערה עליו רלח ממרום וישכין הבורא יתברך את שמו עליו כמו שעושה לכל קדושיו ואז יהיה כמלאך ה' ממש וכל מעשיו, אפילו השפלים והגשמיים, כקרבנות ועבודות.

והנך רואה שדרך קנית זאת המדה הוא על ידי רב הפרישה והעיון העצום בסתרי ההשגחה העליונה ומצפוני הבריאה וידיעת רוממותו יתברך ותהלותיו, עד שיתדבק בו דבקות גדול וידע לכוון מחשבתו בהיותו הולך ומשתמש בדרכים הארצים כמו שהיה ראוי לכהן ששיתכון בעודו שוחט הזבח או מקבל דמו או זורקו עד שימשוך בזה הברכה ממנו יתברך החיים והשלום, וזולת זה אי אפשר שישיג מעלה זו וישאר על כל פנים חומרי וגשמי ככל שאר בני אדם.

והנה מה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה, כדי שבהעדר המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא.

מפסידי המדה הם: חסרון הידיעות האמתיות ורוב החברה עם בני האדם. כי החומריות מוצא את מינו ומתחזק ונשארה הנפש לכודה בו ולא תצ ממאסרע. אך בהפרדו מהם ישאר לבדו ויכין עצמו אל השראת קדושתו, הנה בדרך שרוצה לילך, בה יוליכוהו ובעזר האלהי אשר יותן לו תתגבר נפשו בו ותנצח את הגופניות ותדבק בקדושתו יתברך ותשלם בו, ומשם יעלה אל מעלה גבוהה יותר והוא הרוח הקדש, שכבר תגיע השכלתו להיות למעלה מחק האנושי ויכול להגיע דביקותו אל מעלה כל כך גדולה שכבר ימסר בידו מפתח של תחיית המתים, כמו שנמסר לאליהו ולאלישע, שהוא מה שמורה על עצם ההתדבקות בו יתברך, שבהיות הוא יתברך שמו מקור החיים, הנותן חיים לכל חי, וכמאמרם ז"ל (תענית ב'): "שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, מפתח תחית המתים וכו'", הנה הדבק בו יתברך דביקות גמור יוכל למשוך ממנו יתברך אפילו משך החיים עצמם, שהוא מה שמתיחס לו בפרט יותר מן הכל, כמו שכתבתי, והוא מה שסימה הברייתא: "וקדושה מביאה לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחית המתים".



--------------------------------------------------------------------------------

ואתה קורא נעים. ידעתי שכמוני תדע אשר לא כליתי בספרי זה את כל חוקי החסידות אמרתי כל מה שיש לומר בענין זה, כי אין לדבר סוף ואין להתבונן תכלית, אבל אמרתי קצת מכל פרט שבפרטי הברייתא, אשר עליה יסדתי חבורי זה, והוא מה שיוכל להיות התחלה וראשית להרחיב העיון בענינים ההם, כיון שנגלה דרכם ונפתח אורחם לעינינו ללכת בם בדרך מישור, ועל כל כיוצא בזה נאמר (משלי א'): "ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה" והבא לטהר מסיעים אותו, "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (שם ב') להישיר איש דרכו לפני בוראו.

וזה פשוט, כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה והדרכה. כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנותו, אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ראוים לו דרכי החסידות. לא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שווה לכל נפש ודאי, הואיל והנושאים משתנים אי אפשר שלא ישתנו גם האמצעיים המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה כמו מי אשר לא יפסק מפיו הלמוד. וכתיב (שם ט"ז): "כל פעל ה' למענהו" ואומר (שם ג'): "בכל דרכיך דעהו והו יישר אורחותיך".


הוא יתברך שמו ברחמיו יפקח עינינו בתורתו
ויורנו בדרכיו ויוליכנו באורחותיו ונזכה לתת כבוד לשמו ולעשות נחת רוח לפניו.

יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. אמן אמן אמן.


ואני הקטנה מוסיפה שצדיק כזה,קדוש כזה,היה רבנו צדיק יסוד עולם
ר' נחמן בן פיגא זכותו יגן עלינו אמן!!!!
 

alia1

New Member
והעיקר (למי שכבדה עליו כל הקריאה לעיל)

"בקש שלום ורדפהו-בקש לאוהבך
ורדפהו עם שונאך.
בקשהו בגופך ורדפהו בממונך
ורדפהו-עד שתשיגו
"
 

אשת נח

New Member
"בקש שלום ורדפהו". (תהלים לד:טו)

האגדה מספרת שכאשר ביקש משה מן הזקנים
להתלוות אליו אל אוהליהם של דתן ואבירם,
נדהמו הזקנים
"שני אלה אנשי מדנים הם", אמרו,
"הם שגרמו לסכסוך בינך לבין קורח
אלא שמשה הוא נטול אגו
לא נותן לגאוה שלו שתפריע לו בדרכו לשלום.

בסוף תפילת העמידה, כאשר אנו אומרים את הפסוק:
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" וכו',
נהוג לצעוד שלושה צעדים לאחור..
ובכך לא מפנים גב לשלום.
 

alia1

New Member
רציתי לשתף אתכם,מצאתי זה באתר"עידן הדלי,.שווה ביותר....



"התבואה המשגעת"
מאת: גבריאל רעם



סיפור ופרשנות (על איך אנו רואים את העולם. והאם ראייתנו אותו היא כמות שהוא או לא).


"פעם אחת, אמר המלך לאהובו, השני למלך, כאשר אני חוזה בכוכבים,
רואה אני שכל תבואה שתגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע,
אם כן יטכס עיצה", כלומר המלך יודע שהתבואה מסוכנת, כלומר היא תגרום לשיגעון,
ומכאן שהמלך ויועצו צריכים לטכס עיצה וזה מה שהמלך שואל את היועץ החכם שלו.
ועונה אם כן אותו היועץ: "יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל". כלומר,
אפשר לשמור (מן התבואה הלא מורעלת) בשביל המלך ועוד כמה פרוטקציונרים,
מיוחסים – שלא יצטרכו לאכול מן התבואה שההמונים יאכלו ממנה.
אך כאן עונה לו המלך: "אם כן שאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע – אז יהיה להיפך". כלומר, אומר המלך, אבל אם כולם יאכלו מן התבואה ויהיו משוגעים
ואנחנו לא נאכל ונהיה כביכול נורמלים, הרי בעיניהם הם יהיו הנורמלים ואנחנו המשוגעים.
וזה כמובן לא בא בחשבון. כמו הוא אומר לו: איזה מן עיצה אתה נותן לי הרי גם אם נאכל מן
התבואה שלא תעשה אותנו משוגעים, הרי זה בעצם לא יעזור לנו וממילא אנחנו נכנס לבית המשוגעים
מפני שלא נהיה נורמלים, דהיינו, לא נהיה שייכים לנורמה של הכלל. "על כן בודאי", מוסיף המלך, "נצטרך לאכול גם כן מן התבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו, שנדע על כל פנים שאנו משוגעים, שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן תסתכל על מצחי, נדע מן הסימן שאנו משוגעים".

מתוך: "ספר סיפורים נפלאים" מאת ר' נחמן מברסלב שיצא בשנת תשל"ב. (בצירוף הערות הבהרה שלי).

ראשית כמה מלים על הסופר: ר' נחמן: רבי נחמן היה חריג ושונה ויחודי על רקע שאר הרבנים של החסידות. וצריך לזכור שהם עצמם היו חריגים על רקע היהדות האורתודוכסית, שדגלה בקיום ושמירה על הלכות ומצוות בעוד שהחסידות דיברה על דברים שונים. היא החזירה בחזרה למרכז הדיון את החוויה האישית, את המישור הסובייקטיבי. ובתוך כל זה רבי נחמן כאמור היה עדיין חריג ובמידה רבה גם מנודה. למשל במשך רב חייו הקצרים הוא הותקף על ידי אחר מראשי המתנגדים לו, אחד בשם הסבא משפולה, שבעצם נשא את נס ההתנגדות אליו.

בסיפוריו ניתן למצוא אלמנטים של פסיכולוגית מעמקים ופסיכולוגיה אקזיסטנציאלית.

ר' נחמן אהב לספר סיפורים, וכשראה כי תורתו לא ממש נקלטת, הוא בחר ב'כביש עוקף' התנגדות והתחיל לספר סיפורים.

עד כאן על נחמן ועל הסיפור של ר' נחמן.

זהו סיפור עמוק ובעל מספר ממדים. ברובד הראשון והשטחי יותר ניתן להבינו כפירוש שמחזק את זרם האנטי פסיכיאטריה, (ששניים מראשיו היו הפסכיאטרים: תומס סאס ור. ד. ליאנג). כלומר? שהשיגעון הינו יחסי ביותר, ואינו ניתן להגדרה חד משמעית, אלא שהוא הוא מה שהממסד בזמן נתון מגדיר כשיגעון והוא מגדיר זאת כך בגלל שהוא מהווה חריגה מנורמה מקובלת. כלומר סיפור זה מתקיף למעשה את הראיה הרגילה המרובעת של מה זה אומר להיות אדם מהוגן ואומר שיגעון אינו משהו מעורער בנפשו של אדם, אלא חריגה מנורמה חברתית.

ועל כן אי אכילה מן התבואה החדשה – לא תעזור למלך וליועצו כלל והמעמד הפסיכיאטרי של המלך והשרים יקבע ממילא לא על פי בחנים מהותיים ולא על פי כללי הרפואה אלא בהתאם לחריגה מן הנורמה הכללית.

ברמה שמעל לזו קיים משהו שהוא מעבר למשמעות האנטיפסיכיאטרית, ברמה מדובר על כך שאנו מסתכלים על עצמנו כאילו אנחנו שפויים, ואילו ר' נחמן רוצה שנסתכל על עצמנו אחרת. אנחנו קוראים את הסיפור כאילו לפני האכילה מן התבואה, כי אנו רואים עצמנו כשפויים כאנשים בעלי תבונה בעלי שכל ישר ובריא, אך ר' נחמן בא ואומר כי טעות בידינו; אנחנו כבר אכלנו מן התבואה, תסתכל במצח ותראה את הסימן שאומר שאתה בעצם משוגע. לשון אחר, המשל של התבואה בא ללמד אותנו כי במידה מסוימת אנחנו משוגעים, ומה זה להיות משוגע? משוגע זה אדם שחי בעולם לא ריאלי, עולם בעל מציאות משלו שאיננה מתאימה לאמות מידה אובייקטיביות, (המשוגע חי בעולם סובייקטיבי שהוא יצר לעצמו). ועל כן מכיון שכולם מתנהגים בצורה מסוימת – המשוגע נראה יוצא דופן. אך הסיפור מנסה להראות לנו שכולם חיים באיזשהו עולם סובייקטיבי, באיזשהו עולם משל עצמם, דהיינו יש כאן תיזה שאומרת כי העולם –כפי שאנו תופסים אותו – הוא עולם של תדמית, או אפילו של תרמית, כלומר זה עולם של תופעות, ושהעולם שאנו מסתכלים בו איננו העולם האמיתי.

כלומר, המסר של הסיפור הוא; שאיננו רואים את העולם, העולם איננו כפי שהוא נראה, העולם נתון מאחורי צעיף של תדמית. זהו עולם שיש בו הסתרה, הסתרה של העולם האמיתי.

רעיון ההסתרה הוא אחד הרעיונות הבסיסיים של המחשבה החסידית. זהו רעיון של הבעל שם טוב כפי שהוא מובא על ידי תלמידו ר' יעקב יוסף.

והנה בא ר' נחמן ואומר שלמרות ההסתרה אפשר לגלות משהו ממנה, והכיצד? ובכן כשאנו מסתכלים על הסימן שבמצח ואנו אומרים לעצמנו שאנו משוגעים – אנו בעצם מודים בפני עצמנו שאיננו רואים את העולם האמיתי, אנו מבינים שהעולם אינו כפי שאנו רואים אותו.

והיכולת הזו לדעת שאנו חיים בתרמית וכי העולם האמיתי מוסתר מעינינו מאוד לא אהוב על האינטלקט, על השכל הישר והרציונלי, זה שאוהב לגעת בחפצים ולדעת שהם מוצקים, לדעת שהעולם הוא מה שנראה.

ולמה הדבר דומה? לאדם השרוי בחלום בלהות, והוא מבין שהוא בחלום והוא רוצה להתעורר ואינו יכול. להסתכל על הסימן במצח שלי או במצח של האחר, או להסתכל בראי זה להבין שאנו נמצאים בתוך החלום, אבל זה עדיין לא מבטיח שאנו יכולים להתעורר ממנו, כי עדיין התדמית של העולם (עם כל הסבל הכרוך בה) היא עבורנו הריאליות עצמה.

בסיפור הזה אין בכלל התייחסות לאפשרות של להתעורר מן החלום; בסיפור הם נידונים לשיגעון ללא מוצא, והנחמה פורתא היחידה היא סוד הסימן; אנו יכולים להגיע להבנה שאנו משוגעים, אמנם הבנה זו לא עוזרת לנו להינצל ממצב זה, אך לפחות אנו יכולים לדעת שאנחנו שם. (כלומר, זה שהמשקר יודע שהוא משקר לעצמו, לא עושה אותו לדובר אמת, אך אין ספק שהוא במצב יותר טוב ממשקר שמאמין לשקרים של עצמו, הוא נמצא במודעות חלקית, מודעות שהיא קללה, לדעת שאתה לא יודע עדיין לא שם אותך במצב שאתה יודע. פתגם ערבי עתיק אומר יש 4 סוגי בני אדם, אלה שלא יודעים שהם לא יודעים, אלה שיודעים שהם לא יודעים, אלה שלא יודעים שהם יודעים, ואלה שיודעים שהם יודעים).

עד כאן לגבי הידיעה שאני משוגע, שאיני חי בעולם האמיתי. זו ידיעה עם הרבה כאב; להגיע להר נבו, לראות את הארץ המובטחת ולדעת שלא תגיע לשם. וכמובן שכל קורא ואדם רוצה לדעת,

האם זה הדרגה העליונה ביותר שניתן להגיע אליה? לדעת שאנו חיים בעולם של תדמיות, ולדעת

שלעולם לא תפגוש את המציאות שמתחת לצעיף האשליה. האם ניתן בכלל לצאת מן האשליה?

או שיש רגעים של שפיות וערנות; הזדמנויות יוצאות דופן שבהן אנו יכולים לצאת כאילו מתוך עצמנו ולראות את העולם אחרת.

ובכן כאן אנו מגיעים לרעיון של האלכימיה שמדבר על קפיצה קוואנטית של ההוויה. גורדייף מדבר על שינוי מצב תודעה, שינוי ממצב של אדם ישן לזו של אדם ער. קרלוס קאסטנדה מדבר על מציאות אחרת, שאולי ניתן להגיע אליה בעזרת מסקאלין, או הדרכה של דון חואן. ובחסידות המיסטית (זו של המגיד) קיים רעיון שעל ידי דבקות (מצב מסוים של הנפש) – האדם מסוגל לשנות את תודעתו, זה מה שעושה את הצדיק לצדיק. בשפה קבלית אפשר להגיד שזו האפשרות שלו לעזוב את היש ולחזור אל האין. מה משמע? משמע של המצב הזה זה להסתכל על העולם לא מתוך המשקפיים הרגילות אלא לשנות את התודעה ולראות את העולם בצורה שונה לחלוטין. ואכן גדולי החסידות ראו את העולם כחלום, וכמו שניתן להתעורר מן החלום למציאות, כך גם ניתן להתעורר מן המציאות האשלייתית, התדמית, 'המשוגעת' – אל תוך מציאות אמיתית, שפוייה...

כלומר, מדובר כאן על כך שאנו חיים בעולם של תרמית, ומדוע תרמית? כי קיים עולם אחר, מעבר לעולם שאנו רואים אותו. ואנו חיים בעולם אחר כי המשקפיים שלנו אינן נכונות. ואילו היינו יכולים להחליף משקפיים, לתקן את העיניים… דהיינו לתקן את התפיסה שלנו את העולם – היינו יכולים לראות את העולם באופן שונה. העולם הוא אלוהי אך אנו רואים מפלצות כי איננו רואים את העולם במלא אמיתותו.

הרע שבעולם הוא תוצאה של איך שאנו רואים את העולם, אילו היינו יכולים לראות את המציאות אחרת, היינו רואים וחווים עולם אחר. האקט של הדבקות בחסידות, האקט שבו הר' מצליח לצאת מן העולם, צאת הנשמה וכו' זו החוויה המיסטית שמאפשרת לראות את העולם כפי שהוא באמת.
<span style='color:red'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>עמדה זו של ר' נחמן היא כה רדיקלית, שאפילו בחסידות קיבלו אותה בצורה מוגבלת, אך זו הדרך היחידה בה ניתן להבין את הטרגדיה של ההיסטוריה האנושית והאישית של כל אחד מאיתנו.</span></span>הסיפור כמובן הוא של ר' נחמן מברסלב, הפרשנות של גבריאל רעם. (מבוסס על הרצאה של פרופ' שלום רוזנברג, על ר' נחמן מברסלב, באוניברסיטה משודרת בגלי צ"הל, 1998).

גבריאל רעם, מומחה בעל שם בתקשורת הלא מילולית, מנהל מכון העוסק במחקר יעוץ והדרכה של שפת הגוף לארגונים חברות ועסקים. משמש יועץ ומנתח של שפת הגוף בכלי התיקשורת לדמויות פוליטיות בהופעות פומביות. מחברם של 4 ספרים בתחום זה
 
א

אורחים

Guest
בס"ד בר"ה

שיזכה באמת לחזור בתשובה ולהתקרב לרבינו הקדוש ....................

אבל מעשה כזה צרם לי במקום הכי כואב בלב ......

פגע לי בנקודה הכי רגישה - רבינו הקדוש ... וזה יותר כואב לי וקשה לי מאשר פוגעים בי בעצמי..
 

alia1

New Member
אשרי'יך צדיקה שלי!

פשוט כשמקללים אותו-מיד נמחל לו למעלה..אייי..אייי.
ועניין המחלוקת שמי שנכנס אליה-גם נכנס לאש..
ומחלוקת מביאה לשנאת חינם,וללה"ר,ורכילות וכעס,
ואונאת דברים,והלבנת פנים,ונקימה ונטירה וקללות חינם,
ולקפח פרנסת חברו,ולחילול השם ית' ואיסור חנופה...
וואי...וואייי..........תרחם עלינו אבא............
ויאזור אומץ אדם בנפשו עם יצרו ללחום ולהפסיק
באמצע.דומה שאם היו אומרים לו באמצע אכילתו שהדבר
הוא מקולקל-מיד היה מפסיק ופולט מה שבפיו....
ועל נקימה ונטירה כולנו מכירים הסיפור על משל
האיש שהיה בספינה עם חברים,ונטל אחד מהם מקדח,
והחל קודח תחתיו.אמרו לו חבריו?'למה?'
אמר:'מה 'כפת,רק תחתי אני קודח.'אמרו:'מפני שאתה
מציף עלינו הספינה'.....
 

alia1

New Member
1504150414956iy.jpg












ותודה ל"אמונה ושמחה" על התמונה
 

alia1

New Member
<span style='color:blue'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>רבי נחמן שלי</span></span>


את הלב שבי היום, עם גווניו המתחלפים, עם עומקו ושינוייו – רבי נחמן מברסלב שלי, הוא ששתל בי. על כן אין שום תמיהה על האהבה שאני אוהב אותו. על התודה שאני רוחש לו.

ועל שאת החבל הקושר בינינו קשרתי ממש שם, בלב עצמו, ומכאן יודע אני שלנצח אין אנו נפרדים עוד.

בעולם הזה ובעולם הבא ולימות המשיח ולתחיית המתים ולסוף כל הזמנים – שלו אני והוא שלי.





מאת: הרב ארז משה דורון





אני הנני של רבי נחמן מברסלב, של רבי נחמן מברסלב שלי.

רוצה אני לצעוק זאת, לספר על כך, להגיד לאנשים. התדעו? אני, כל מי שאני, כל כולי עם הטוב שבי ועם הלא טוב, עם הרגישות ועם האטימות, עם הידענות ועם הבורות, עם ההצלחות ועם הכישלונות, עם מה שיש בי ומה שאין בי, עם הישגיי וחסרונותיי וכאביי ורגעי בדידותי ותקופות אושרי – הכל באשר לכל שבי – של רבי נחמן מברסלב הוא. לבלי הותר שריד ופליט.



כל חיי, כל מעשיי, כל מחשבותיי, כל רצונותיי, כל מצוותיי, כל אהבותיי – הכל שלו.



תאמרו: ומשלך אין לך כלום?



יש לי. הרבה מאוד, חלקים נרחבים ובלתי מיושבים, בלתי מעובדים, בלתי מצמיחים – שדות בור ואבני נגף, אלא שלא שלי הם עוד, כי מסרתי אותם בקניין גמור לרבי שלי. רבי נחמן מברסלב.

ומנין לי שנאות לקבלם?

יודע אני. מפני שנאות לקבל אותי בעצמי. ונאות שאמסור בידיו כל דבר ובלבד שתהא מטרתי לשם שמיים. כן, כל הארציות, הקטנוניות, הבלבול, הטעויות והשגיאות. הכל לשם שמיים – רוצה אני שיהפוך הכל להיות כזה.

רבי נחמן מברסלב, הרבי שלי, הוא שלימדני לומר מילים כאלה, לחשוב מחשבות כאלה ולהאמין שניתן לעשות כזאת בעולם כזה. הוא זה שאחז בידי והביט בי ולחש אל תוך לבי: יש עניין, שנתהפך הכל לטובה.

ה-כ-ל.

אני מאמין.

אני מאמין - כי הלב הפועם אצלי בחזה ממנו הוא.

מקודם לכן, אין אני יודע מה תקתק שם, בתוכי, אולי היה זה מנוע, אולי שעון מכני שמניע את גלגלי המכונה הקרויה גופי וקרויה חיי.

אבל לב חי ונושם, לב חש ומרגיש, כוונתי לאמור – לא היה בי.

את הלב שבי היום, עם גווניו המתחלפים, עם עומקו ושינוייו – רבי נחמן מברסלב שלי, הוא ששתל בי. על כן אין שום תמיהה על האהבה שאני אוהב אותו. על התודה שאני רוחש לו.

ועל שאת החבל הקושר בינינו קשרתי ממש שם, בלב עצמו, ומכאן יודע אני שלנצח אין אנו נפרדים עוד.



בעולם הזה ובעולם הבא ולימות המשיח ולתחיית המתים ולסוף כל הזמנים – שלו אני והוא שלי.



אינני תמה לאהבה הזאת שאני אוהב אותו ולתודה העמוקה והנוראה שאני חב לו, רק מתגעגע אני לגעת בהן לעיתים קרובות יותר.

ויש לי ביטחון פנימי שלם וגמור, שבקרוב מאוד ניפגש, ואז אראה עין בעין, את אשר אני מאמין בו כעת, אראה ממש, בשתי עיני אלה, שכעת עוד אינן מבחינות בדבר.



רגעי הבדידות רבים בחיי.

לעיתים חושב אני – אל הרבי או אל אנשיו אני מתגעגע. אל דבריו, אל שיעוריו, אל תלמודו.

לעיתים חושב אני – לקרבת אדם לחלוק עימו מתגעגע אני, להסביר למישהו היכן אני בעולם, ומה האמונה הנוראה המקננת בי.

אבל באמת, מתגעגע אני לספר על כך לעצמי. לשבת טבול כולי באושר הזה הנצחי שאין לו סוף ואין עליו שום איום כלל. לזכור, שעם כל קטנותי, אפסותי ומיתת הלב המתמדת שלי – עם כל זה, הרבי שלי מוביל אותי.

הרבי שלי מוביל אותי ואין רגע אחד של חיי שאינו קשור אליו, אין פעימה אחת בלב שהוא שתל בי – שנשמטת מתיקונו.

אין לשער את דלות רגעיי. אין לשער את ריקות פעמיי, אין לשער את קטנותי, את געגועי, את בדידותי.

אין אני מרגיש מה נעשה עימי, רק יודע שנעשה עימי דבר מה ללא הרף.

רוצה אני להיתקן. זמין אני שתהיה לי, ביום מן הימים, איזו הוויה.

אבל גם בטרם אהיה, גם אם עדיין איני באמת קיים, קיום אמיתי, חי, נושם, ראוי, גם אז - הוא הרבי שלי, הוא יודע אותי לכל נימי וגידי לבטי. הוא מטפל בי, הוא רופא אותי.



לעיתים, מתוך כאב של בדידות רוצה אני לצאת ולצעוק בקול רם, להשמיע בפי כדי שתשמענה אוזני, וישמעו כל מכרי ויודעי – של רבי נחמן אני, התדעו?

כל כולי, עם כל מה שבי, לעולמי עולמים ולנצח נצחים. ולכן - יש לי תקוה!

יום אחד, הכל ישתנה כאן לגמרי. יום אחד אדע מה פעולה פעלתי כאן, בתוך הרגעים הריקים למראית עין. יום אחד ייבנו כל חורבותיי, אתם תראו! כי הרבי שלי מטפל בי.

בינתיים אין לראות כאן דבר, אבל הכל הולך ומתרחש וקורה עכשיו, עכשיו ממש. אמיתי יותר מכל הייאושים, קיים יותר מכל הדמיונות.

יום אחד תזרח השמש על כל החושך שלי, על כל התהומות שלא ידעתי לקרוא להם בשם, על כל אזורי הדמדומים שלי, על כל המדבריות הלכתי בהם לאיבוד, על כל חלקי נפשי שקוראים לי לעזרה מתוך בדידותם האיומה.



רבי נחמן שלי – עליו אני סומך. לא על עצמי. הוא האיש האחד שיודע אותי לגמרי, בלי מסווה ובלי תחפושת, ואינני מתחבא מפניו, אינני מסתתר. הוא האיש האחד שיודע אותי עד עומק תוכי. לידיו מסרתי מה שאני יודע על עצמי, וגם את כל מה שאין לי בדל ידיעה על אודותיו.

הכל נתתי לו.

והוא לוקח אותי. מן כוח כזה נתן לו בורא העולם, לקחת אותי בזרועותיו, להחיות את לבי, לעורר אותי משנתי העמוקה, ולקרוא לי באופן ששומע אני את הקריאה ונע על מקומי באי שקט.



הוא יודע את הדרך, ובעקבותיו אני בא

עמוק יותר

ועוד יותר עמוק,

אל אור האלוקות

שבתוכי.



(פורסם לראשונה באתר "לב הדברים", אתרו של הרב ארז דורון)
 
חלק עליון