• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

מי אחראי?

אשת נח

New Member
ימים קשים על עם ישראל.
חיילים נחטפים ,לחימה בצפון,לחימה בעזה, גיוס מילואים.
תושבים במקלטים,לרב העם הפרנסה קשה.
סבל.
גנבים ,שודדים , זנות חוסר כבוד, חולי,
מציאות בלתי נסבלת.

ומה ראש הממשלה אומר
על הפעולה המלחמתית מצד לבנון ?

רה"מ אולמרט האשים את לבנון באחריות לאירועים בגבול הצפון והזהיר שממשלתה תשלם מחיר

למה זה לא נשמע מרגיע?
כבוד ראש הממשלה זו לא אחריותם
זו אחריותנו.
אהרונית הזכירה לי קודם שפרשת בלק מלמדת אותנו
"שאל זועם כל יום"...וזועם-זעום,,,
וחזל אמרו זועם רגע,,,,ברגוע..
ונראה שזועם המון!!!
האל זועם זעום ,כשהחטא זעום.
והחטא הוא החטאה ,
אנחנו מחטיאים את המטרה,
אין סוף חיצים ולא מכוונים למטרה.
ה' צילך כתוב בתהילים
הוא הצל שלנו
איך שנתנהג , הצל יתנהג.

רב יוסף בסנהדרין,אמר
"ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"
(יבוא המשיח ואפילו אם אידרש לשם כך לשבת בצל גללים של חמורו של משיח).

חמור, גללים, צל - שלושה הסתרים זה לפנים מזה
חמור - ביטוי לחומרנות.
גללים - ביטוי לסרחונות רוחניים.
צל - חושך ועלטה.
עלטה כמו אצל לוט, זו ראיה לא מאירה,ראיה מעוותת,
כזו שהיתה לאנשי סדום
מצעד הגאווה?...

רב יוסף ידע שהגאולה תתנהל בדרך חומרנית,
שתהינה תופעות רוחניות ומוסריות מעותות ומקולקלות ,
אבל היה מוכן לעמוד בצלן של כל התופעות הללו
ובלבד שיזכה לראות את המשיח, כלומר, לחיות בדור של גאולה.
שנזכה במהרה בימינו!
 

אשת נח

New Member
לראות את נסראללה בטלויזיה ולבכות..
כמה רגוע ובוטח..

הערבים הם ישמעאל,
על מי נאמר "פרא אדם ידו בכול ויד כל בו"...?
ישמעאל...
נאמר להגר:
.
ו
 

אהרונית

New Member
לראות סימנים בדרך
הרב פינקוס אומר דבר מזעזע: הקב"ה כל הזמן שולח לנו סימנים. הכעס שלו מגיע אלינו באמצעות סימנים ואם אנחנו לא קולטים אותם, הם נהיים יותר ויותר קשים.

באירופה יהודים רבים בקושי זכרו שהם יהודים. הם למדו במוסדות של לא-יהודים, ואז יצא חוק שאסר זאת. הם היו הולכים לקרקסאות ולתיאטראות בלי להרגיש שזה נוראי.
ואז יצא חוק שאסר כניסת יהודים למקומות התרבות הכלליים. הם התבוללו בנישואי תערובת, ולפתע יצא חוק שאסר נישואי יהודי עם לא-יהודיה. אם זה לא היה היטלר ימ"ש, היינו יכולים לחשוב שרב גדול מעורב בעניין.
כל הזמן הקב"ה שולח לנו סימנים שהוא כועס עלינו..






מתוך שיעור לפרשת פינחס-ימימה מזרחי-תשס"ה
 

אהרונית

New Member
בס"ד

מתוך השיעור של הרבנית ימימה מזרחי לפרשת פינחס ושלושת השבועות התשס"ו




אכזריות ורחמנות. הלא לכאורה אלו שני דברים הפוכים. אבל בעצם הם קרובים מאד. האמא הזו מרחמת על שני בניה הגדולים בזמן המצור על ירושליים ורואה את סיבלם בשל הרעב ומה עושה? - מבשלתלהם את אחיהם הקטן. סיפור מחריד כסימבן לאובדן החושים הגדול של הדור שלנו.

אני חולה מזה. כל השבוע הנשמה שלי צועקת: "תשחררו אסירים, תנו להם כמה שהם רוצים, הלא למחרת אפשר לעצור מחדש מיליון ערבים. העיקר שתחזירו את גלעד בן אביבה לאמא שלו. תעשו עסקת שבויים ותנו לאמא הזאת את השמחה שלה בחזרה".
רק רגע, אומרת לי ההלכה. אולי הרחמנות שלך אכזרית? הלא כתוב בהלכה שאסור לתת מחיר גבוה מדי כי הם יחטפו עוד אחד ועוד אחד.
יש לי אינסטינקטים של רחמים אבל ההלכה מונעת מהם להתפרץ ולהתפשט ביותר מדי. ההלכה אומרת לי: "לא-לא. את, אין לך בכלל איזון נכון בין רחמנות לאכזריות".
 

אשת נח

New Member
אהרונית יקרה,
על זה בדיוק מדברת הפרשה
הפרשה מלמדת שליטה במידות.
להיות רחמנים במקום שיש לרחם
ולהיות אכזרים במידה והמציאות מחיבת,
לאהוב את השלום כאשר הוא טוב לעולם,
ולא להסכים לשלום בכל מחיר.

הקנאות , לכאורה היא הפך השלום ,
אומרת התורה: קנאות אמיתית, מביאה לידי שלום.
 
חלק עליון