מערכות יחסים
כמה מורכב זה כבר יכול להיות, אם פלא הבריאה הוא הלידה. מורכב שאנחנו לא יכולים אפילו לתאר, גם יד הדמיון אינה משגת.
אשה וגבר. גבר ואשה.
צפוי ולא צפוי. ראוי ולא ראוי. הזוי?
לעיתים הזוי. מה יש שם בנקודת המפגש הזאת בין אשה לגבר שכל כך מרתק, שכל כך משתק, שכל כך אחר מאדם לאדם, מגבר לאשה, מאשה לגבר.
אחרי מה אנחנו באמת הולכים?
האם הלב הוא שמוביל אותנו?
האם זה תעתוע?
מה מתעתע בנו?
הרצון, התשוקה, הפנטזיה, תפיסת העולם שלנו?
אולי ההיצמדות לזכרונות, אולי ההיצמדות לתפיסות מוכרות
מערכות יחסים ומה שבינהן
אז מה יש ביניהן? לב, בעיקר לב... בדרך כלל שבור מימים קרובים או מימים עברו
לב שמייצר פחדים
חום...חום?...חום!
כמה אנחנו זקוקים לו, כמה גדול החסר, כמה אנחנו כמהים אליו...
כמהים הרבה...
הביטוי "פשוטו כמשמעו" לא ממש מתממש בתוך קשר, אולי זה לא נכון בעצם...אולי רק בתחילתם של קשרים ,אולי גם אחר כך...כבר שכחתי
לא באמת שוכחים
לא באמת שכחתי, הרי אי אפשר לשכוח
יום ועוד יום, ועוברות השנים אותן אני חיה, אבל תמיד זוכרת
הזכרון שלנו זה דבר מעניין...עיתים משכיח, עיתים מזכיר
הדחקות הם קוראים לזה בעלי מקצוע לשכחה הזאת
השכחה הזאת שהרבה פעמים מגינה עלינו בעצם התקימותה.
קרבה ומרחק
הקרבה מתוקה כל כך, ממלאה כל כך, נוגעת כל כך, עוטפת.
המרחק מכאיב, המרחק מוציא ממני דמעות שמכאיבות לי,
דמעות שכמעט שכחתי איך זה מרגיש... והכל נהיה רגיש
והכל נהיה אחרת.
כמה מורכב זה כבר יכול להיות, אם פלא הבריאה הוא הלידה. מורכב שאנחנו לא יכולים אפילו לתאר, גם יד הדמיון אינה משגת.
אשה וגבר. גבר ואשה.
צפוי ולא צפוי. ראוי ולא ראוי. הזוי?
לעיתים הזוי. מה יש שם בנקודת המפגש הזאת בין אשה לגבר שכל כך מרתק, שכל כך משתק, שכל כך אחר מאדם לאדם, מגבר לאשה, מאשה לגבר.
אחרי מה אנחנו באמת הולכים?
האם הלב הוא שמוביל אותנו?
האם זה תעתוע?
מה מתעתע בנו?
הרצון, התשוקה, הפנטזיה, תפיסת העולם שלנו?
אולי ההיצמדות לזכרונות, אולי ההיצמדות לתפיסות מוכרות
מערכות יחסים ומה שבינהן
אז מה יש ביניהן? לב, בעיקר לב... בדרך כלל שבור מימים קרובים או מימים עברו
לב שמייצר פחדים
חום...חום?...חום!
כמה אנחנו זקוקים לו, כמה גדול החסר, כמה אנחנו כמהים אליו...
כמהים הרבה...
הביטוי "פשוטו כמשמעו" לא ממש מתממש בתוך קשר, אולי זה לא נכון בעצם...אולי רק בתחילתם של קשרים ,אולי גם אחר כך...כבר שכחתי
לא באמת שוכחים
לא באמת שכחתי, הרי אי אפשר לשכוח
יום ועוד יום, ועוברות השנים אותן אני חיה, אבל תמיד זוכרת
הזכרון שלנו זה דבר מעניין...עיתים משכיח, עיתים מזכיר
הדחקות הם קוראים לזה בעלי מקצוע לשכחה הזאת
השכחה הזאת שהרבה פעמים מגינה עלינו בעצם התקימותה.
קרבה ומרחק
הקרבה מתוקה כל כך, ממלאה כל כך, נוגעת כל כך, עוטפת.
המרחק מכאיב, המרחק מוציא ממני דמעות שמכאיבות לי,
דמעות שכמעט שכחתי איך זה מרגיש... והכל נהיה רגיש
והכל נהיה אחרת.
מתחת לסלע צומחת רקפת