מעשי דשטותא

[אורי בראון]

בעזרת השם יתברך:

שלום רב לכולם, וחודש ניסן טוב ושמח.
יש לי שאלה. ראיתי בכמה מקורות (כגון ספר מסילת ישרים של הרב לוצ'אטו זצ"ל ועוד) שהצחוק מרחיק את האדם מעבודת הבורא. יש בזה באמת משהו כי הצחוק הציניות וקלות הדעת גורמים לאדם שדברים לא יגעו לו בלב ומרחיקה אותו מעבודת הלב. מאידך, קראתי אתמול מאמר "ברסלבי" וראיתי שם התייחסות למעשי דשטותא על מנת להגיע לשמחה. רציתי לשאול כיצד זה מתיישב. יתר על כן, האם השמחה היא באמת מטרה? זה הרי רגש שכול בן אנוש ישמח להרגיש (תרתי משמע), האם לא הכנסנו לעבודת הבורא יתברך רצון פנימי שלנו?

אודה לקבלת תשובה...
אורי

 

[breslav]

בעזרהי"ת
שלום
אל תתבלבל מהדעות השונות והקיצוניות בין מאמר של צדיק אחד למאמר של צדיק אחר. לכל צדיק יש זכות ודעת להנהיג את דורו לפי מה שהוא מבין שטוב לאותו דור. רבי נחמן מברסלב הביא את תורתו לדורות האחרוני אחרונים היינו לדורו של משיח, ולכן אמר שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, כי בדור של עכשיו, דור של יאוש דיכאון ו"פרוזק" אין שום עצה להוציא מהגלות אלא ע"י שמחה ומילי דשתותא. ומתוך השמחה מתרחבת דעתו של האדם ויכול לעבוד את ה' בדעת צח וצלול. ואילו ע"י עצבות אי אפשר להזיז אפילו אצבע וכל שכן להתפלל ללמוד ולקיים מצוות. דעת לנבון שמילי דשתותא צריך להיות בצמצום ולא הוללות וסכלות. רביז"ל אמר: העיקר כשאתה מספר בדיחה, שזה לא יעליב אף אחד, ושלא תעשה זאת כדי להתגאות, ולא לדבר דברי ניאוף וליצנות
כל טוב
אברהם