מרגלים

[~נתנאל אוהב האל~]

יוסף אמר לאחיו מרגלים
מאימי רחל גנבתם לאורחת ישמעאלים מכרתם

 

[אשת נח]

יפה, elzam013
ברוך הבא נתנאל,
ברוך בואך אל אוהבי האל!

בראשית ל"ז, יג:
"ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם, ויאמר הנני".
יוסף, שאינו מוצא את אחיו, נעזר בעובר אורח.
"ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה".
רש"י בעקבות המדרש בתנחומא כותב:
"הסיעו עצמם מן האחווה".

הכתוב מציין כאן "הלכו מזה " - הסיעו עצמם מן האחווה.

בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" (ל"ז, יז):כאן מרומזת כוונת האחים לראשונה.
"נסעו מזה - שאמרו שהם אינם חפצים להיות שנים עשר שבטים מכאן ואילך.
ובגימטריא מ-זה שווה מ-שנים-עשר",(מזה=מי"ב)
היינו הרחיקו עצמם מהאגודה המשפחתית המונה שנים עשר אחים.

 

[alia1]

בס"ד,
בקר טוב וברוך הבא!

''ויאמר אליהם מרגלים אתם'' (מב - ט)
מה ראה להאשים אותם דוקא בחטא זה של ''מרגלים אתם''?
אלא, חושש היה שמא ילכו האחים לתור אחריו ולחפשו,
ביודעם שהוא נמכר למצרים, עד אשר יגלו את זהותו –
לפיכך אמר להם: ''מרגלים אתם'' ובכך חסם בפניהם את כל הדרכים
ונטל מהם כל אפשרות לחקור ולדרוש אחריו,
כי אדם החשוד בריגול לא יעיז להרבות בשאלות על-אודות מושל הארץ...

(כמובא בחז"ל שהאחים הלכו לחפש את יוסף בשוק של זימה,
כי ידעו שיוסף היה יפה תואר וודאי הלך אחרי יצרו-
ונמצא במקום בזוי זה וכמו שאמר להם יוסף:
לראות את ערות הארץ באתם...)

 

[alia1]

''אבל אשמים אנחנו על אחינו...
בהתחננו אלינו ולא שמענו'' (מב - כא)
אף-על-פי שלא עשינו עוולה במכרנו אותו, מכיוון שעל-פי דין עשינו זאת,
הרי מכל-מקום כשהתחנן אלינו היינו צריכים לנהוג לפנים משורת הדין
ולרחם עליו... (ספורני ומלבי''ם)
אפשר לומר, כי זוהי הכוונה בדברי חכמינו:
''לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה'' (בבא מציעא ל') -
שהרי מובא בספרים, כי חורבן בית שני נגרם בגלל חטא מכירת יוסף (ראה ספורני לז-כח),
ובמעשה מכירת יוסף הלא היה החטא בזה, שלא נהגו ביוסף לפנים משורת הדין
ולא ריחמו עליו... (אבני אזל)
משראו האחים את גודל יראת-השמים של יוסף, שאף כי נשבע ''חי פרעה'',
וכל הנשבע בחיי המלך ואינו מקיים הריהו חייב מיתה,
ובכל-זאת הוא מעמיד חייו בסכנה ומשחררם מבית-הסוהר,
בזמן שהם זרים לו לגמרי - רק אז התחילו להשיג את חטאם,
שהם לא ריחמו אפילו על אחיהם, עצמם-ובשרם,
והתייחסו כלפיו בכל חומרת הדין.
לפיכך אמרו: ''על כן באה אלינו הצרה הזאת'' - בא עלינו העונש מידה כנגד מידה.
אנו לא רצינו לרחם על אח - הרי אנו זקוקים עכשיו לרחמיו של גוי נכרי... (שפתי כהן)

 

[alia1]

''על כן באה אלינו הצרה הזאת'' (מב - כא)
נענשנו מידה כנגד מידה. אנו רצינו להרוג את יוסף,
על-שום שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן נבט (מדרש)
ודנו אותו על שם סופו - לפיכך אומרים לנו עכשיו: ''מרגלים אתם'' -
לפי שהדורות הבאים אחרינו עתידים לחטוא חטא המרגלים ,
ואף אותנו דנים על שם העתיד... (מלא העומר)

 

[alia1]

''ויאמר ראובן... את שני בני תמית...
ויאמר לא ירד בני עמכם'' (מב - לז, לח)
לא קבל דבריו של ראובן אמר בכור שוטה הוא זה.
(רש''י)
כאשר אמר ראובן: ''את שני בני תמית'', התכוון לומר,
שיטול ממנו את חלק הבכורה ובניו לא יקבלו את חלקם הראוי
בארץ-ישראל. כשם שאמרו חכמינו על הפסוק:
''ויהושע וכלב חיו מן האנשים ההם'' –
''שנטלו חלקם בארץ'' (בבא בתרא קי''ח) –
ואם נטילת חלק בארץ-ישראל נקראת ''חיות'',
הרי שלילת חלק בארץ-ישראל נקראת ''מיתה''.
ברם, באמת כבר נטל ממנו יעקב את הבכורה עוד מלפני-כן,
עקב מעשה בלהה, ולפיכך אמר: ''בכור שוטה הוא זה'' –
שכן בגמרא נקרא בכור כזה, שאינו נוטל שני חלקים בירושה,
בשם ''בכור שוטה'' (בבא בתרא קכ''ז) –
בין כה וכה כבר אין לו חלק של בכורה... (תורת משה)
יעקב ראה בזה שאומרים עליהם: ''מרגלים אתם'' –
שרוצים להענישם על חטא העתיד של המרגלים,
כשם שהם הענישו את יוסף שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן נבט,
לפיכך לא רצה לקבל את ערבותו של ראובן,
אשר שבטו עתיד לקחת חלק בחטא המרגלים.
אולם, את ערבותו של יהודה קיבל,
לפי שממנו לא יצאו מרגלים, אלא אדרבה,
כלב בן יפונה, משבט יהודה, התנגד למרגלים בתוקף –
וממילא ערבותו בטוחה היא... (מלא עומר)

 

[alia1]

ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות (מקץ מב-יב)

ושקר אתם אומרים. כי נמצאתם כולכם בשוק של זונות
כיצד לא הייתם חוששים מעין הרע.
ומלבד זה אתם ראויים לעונש על שהייתם במקום כזה,
כי בודאי הדבר סימן שאתם אנשים חטאים.
אמרו לו-' איבדנו איזה דבר והלכנו לחפשו'-
אז לקח יוסף את גביע הכסף שלו ועשה עצמו כמו מנחש,
אמר אני רואה בקסמי ששנים מכם הרסו העיר הגדולה שכם,
ואח"כ מכרתם אח לשכם לישמעאלים אז נכנס פחד גדול בלבם.

 

[alia1]

"ויתנכר אליהם...ויאמר אלהם מרגלים אתם"
צריכים אנו להבין את התנהגותו של יוסף הצדיק,
מה ראה להתנכר לאחיו ולצער אותם,ולצער את אביו האהוב מכל ח"ו?
אי אפשר להעלות על הדעת שיוסף רצה להנקם מאחיו על מה שעשו לו.

ונראה לפרש שמטרתו היתה חשובה מאין כמוה,
יוסף רצה להביא את אחיו לתשובה שלמה על מה שעשו,
ומהו הגדר של תשובה שלמה?

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב' הלכה א'):
"אי זו היא תשובה גמורה?זה שבא לידו דבר שעבר בו,
ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה,
לא מיראה ולא מכישלון כח.כיצד?הרי שבא על אישה בעבירה,
ולאחר זמן נתייחד עמה,והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו,
ובמדינה שעבר בה,ופירש ולא עבר-זהו בעל תשובה גמור!
לאמר,צריך האדם לבא שנית לאותו ניסיון שנכשל בו בראשונה,
ויעמוד בו כעת,ואז תשובתו שלמה.

ועל כן יוסף הביא את אחיו למצב דומה לזה למה שעשו לו,
על ידי שלקח את אחיו בנימין לעבד ובזה יבחנו אחיו,
אם יפקירו את אחיהם ,ויטענו בצדק:נלקח מאתנו בכח,
למרות שהתחננו ובקשנו ממנו בכל לשון של בקשה,
ועשינו כל המאמצים הדרושים כדי להציל אותו ולשחרורו,
ולא עלה בידנו.ומה יש לנו עוד לעשות אנוסים אנו!
או שימסרו את נפשם עליו ויהיו מוכנים להיות עבדים תחתיו,
ובאמת אחיו עמדו בניסיון ,ומסרו את נפשם עליו.

 

[alia1]

ליקוטי הלכות לר' נתן מברסלב זצ"ל
(או"ח,ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ד'):

יז) וזה בחינת חלום פרעה שבע פרות טובות. ושבע פרות רעות שהם בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב. זה בחינת תאות ממון שכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. וזהו מה שראה שבע פרות בריאות וטובות, דהינו בחינת שבע שני השבע. זה בחינת עשירות וכל טוב שנותן ה' יתברך לעשירים. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו'. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שפע הפרות יפות המראה והבריאות. שבע פרות הרעות הם בחינת שבע שני רעב שהוא בחינת תאוות ממון שהוא רעב תמיד לבלע ממון הרבה. שהם בולעים את שבע שני השבע את כל הטוב והעשירות שנתן לו ה' יתברך, כי כל מה שיש לו עשירות יותר חסר לו יותר בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה. ויש לו דאגות וייסורין כאלו הוא עני ממש בבחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחילה, דהינו על - ידי הרע של תאוות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב בחינת שבע פרות הרעות. על - ידי זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו ה' יתברך ולא נודע אצלו העשירות כלל והוא מלא דאגות כבתחילה, כי לעולם חסר לו, כי אין לו חצי תאוותו בידו לעולם ועינו לא תשבע עושר לעולם, כי תאוות ממון שלו מה שמתאווה בכל פעם יותר. זה בולע את כל העשירות שלו עד אשר לא נודע כל טוב והעשירות שלו, כי נבלע ונשכח הכל על - ידי תאוות ממון שלו. והתיקון על - ידי יוסף שהוא בחינת הצדיק שבדור שעקר תיקון תאוות ממון על ידו. והוא נותן עצה לעשירים בעלי הממון שינצלו משבע שני הרעב מרעבון תאוות ממון על - ידי צדקה שהוא עקר שבירת תאוות ממון, כמו שכתב רבנו זי"ע(בסימן יג). וזה בחינת 'יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ' שיעשה ממונים, הינו בחינת גבאי צדקה שהם ממונים לפקח על העניים. וזהו, 'וחמש' את ארץ מצרים. 'וחמש' זה בחינת צדקה ששעורה חמש, כמו שאמרו רז"ל , המבזבז אל יבזבז יותר מחמש. וזהו והיה האכל לפיקדון לארץ וכו'. כי עקר פיקדון ושמירת הממון הוא על - ידי צדקה בבחינת אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכו'. וכמו שאמרו רז"ל, מלח ממון חסר (כתבות סו) וזה, ולא תכרת הארץ ברעב, שלא תתגבר רעבון תאוות ממון שכורתת ועוקרת את האדם חס ושלום, כמבאר בתורה 'צוית צדק' (סימן כג) כי על - ידי צדקה ניצולין מתאוות ממון כנ"ל. וזהו, ויתן אכל בערים ושמרו. אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, הינו שנתן האכילה והשפע של כל עיר ועיר לעניי אותה העיר, כי עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזהו בחינת אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה שנתן וחלק בתוך העיר לעניי אותה העיר. את כל האכילה והשפע שבסביבותיה. וזה שפרש רש"י שכל ארץ מעמדת פרותיה. ונותנין מעפר הארץ לתוכה ומעמדת פרותיה וכו', כי העני הוא בחינת עפר, כי מונח עד עפר, כמו שכתוב, מקימי מעפר דל. וכשרוצה האדם לשמר עשירותו, שלא ישלטו עליו שבע שני הרעב צריך לתן מעפר הארץ לתוך עשירותו דהינו זכות וכח הצדקה שנותן לעניים שהם בחינת עפר. וזה מעמיד ושומר עשירותו שיתקיים ולא יכלה על - ידי שבע שני הרעב שהוא תאוות ממון שמכלה חייו ועשירותו חס ושלום,

וזה שאמר יוסף לאחיו, מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ואיתא שרמז להם פגם המרגלים שפגמו בארץ - ישראל, הינו שיוסף שהוא בחינת הצדיק שממנו נמשך קדושת ארץ - ישראל ששם בחינת שפע כפול, בחינת תיקון תאוות ממון, אמר לאחיו שפגמו בכבודו וחלקו עליו ומכרוהו למצרים. אמר להם, מרגלים אתם, הינו שפגם שלכם הוא פגם המרגלים שפגמו בארץ - ישראל, כי כשפוגמין בכבוד הצדיק פוגמין בארץ - ישראל שכל קדושתה נמשך מהצדיק כנ"ל. וזהו, לראות את ערות הארץ באתם. 'ערות הארץ' לשון חרפה ובושה. הפך ההתפארות של הצדיק שכשזוכין לראות אותו. משם עקר קדושת ארץ - ישראל. והם פגמו בכבוד הצדיק שהוא יוסף ולא רצו לראות יופיו והתפארותו, אדרבא, באו לראות ערות הארץ שהוא הפך התפארות. ואמר להם שמחמת זה התגבר עליהם שבע שני הרעב שהוא בחינת תאוות ממון שכל זה נמשך מבחינת פגם המרגלים פגם ארץ - ישראל שהוא פגם כבוד הצדיק וכנ"ל. ועל - כן יעקב כששמע שאמר להם מרגלים אתם. הבין להיכן הדבר מגיע, על - כן אמר להם, וכסף משנה קחו בידכם. 'כסף משנה' זה בחינת שפע כפול שצווה להם להמשיך שפע כפול הנמשך מארץ – ישראל.