• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

סיפור אישי על הכעס

אהרונית

New Member
בס"ד

סיפור אישי


לפני זמן מה ביצע בעלי עבודה אצל ידידת המישפחה
עוד הוא מספר לי על העבודה הרגשתי נחשולי כעס בתוכי....
וכך בכל יום שהיה אומר משהו על העבודה הזו הרגשתי שאני מאוד כועסת עליו.... @=@ .
כשהבאתי הכעס לביטוי ..אמרתי
ביקשתי מיליוני פעמים שתתקן ולא מיהרת...ולמה אצלה אתה הולך ומתקן
שום תשובה לא השביעה את רצוני ולא רצתה את כעסי @=@
ובעלי היקר חזר ואמר זו עבודתי זו פרנסתינו....
לא עזר
ואני ביני לבין עצמי גם פלא התפלאתי ...למה אני מגיבה בכעס כזה?
וממה אני כ"כ ניסערת.... <_<

עברו ימים ותחושת החמיצות והכעס שהרגשתי לא דהו....בכל פעם שעלה שמה של הבחורה ....

שאלתי עצמי מתי הרגשתי תחושה דומה והגבתי כך.....שהרי מדובר בידידת המישפחה...למה אני כל כך מופעלת...והשכל דיבר אלי ונתן לי את כל הסיבות לכך שהתנהגותי ילדותית טיפשית ולא הגיונית....


ערב אחד נהייתה לי הארה...לכעס הזה היה צבע...והוא דמה דמיון מפתיע לכעס אחר שניזכרתי בו...


כשהייתי ילדה קטנה...אבי היקר היה תמיד מחלק מסטיק בזוקה( ורוד כזה) לכל החברים שלי בשכונה
וכשהייתי מבקשת גם....היה אומר
לא...לך יש המון בבית...
(זה היה נכון)

אני רציתי להראות מועדפת עליו בין חברי...ולקבל למרות שיש לי המון בבית
לקבל מידו החמה של אבא
והוא נהג בחוסר רגישות כלפי...אם כי צדק....
(זה כאב הרבה)
כילדה הצדק לא עינין אותי...
רציתי את תשומת ליבו ואת תחושת היקרה לו מכל...והקודמת לכל...רצון טבעי לכל הדעות לילדה..


הבנתי למה אני כל כך כועסת על בעלי....התחושה כאילו אותה ידידה הקדימה אותי בתור למסטיק אף שיש לי קשרים עם ההנהלה....שהוא נותן לה את מה שביקשתי אני לפניה ומגיעה לי קדימות שאני לא מקבלת...וזה כמובן נופל אצלי במקום כ"כ מוכר...ושוב כאותה ילדה בת 7 ...הצדק לא עינין אותי.....


מכאן יכולתי להיסתכל לכעס בעיניים....
להתחבר איתו קצת....להכיר האויב....
אכן באופן חד משמעי אני כבר לא בת 7
 
חלק עליון