רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד בזרה"ק
מפניני הרב גילוי המכתב של הרב בשדה
סיכום השיעור מוקדש לרפואת שמואל בן ברכה
שיזכה לרפואת הנפש והגוף לאמונה ולאמת
בורא עולם נותן את התורה כל הזמן וכ"א מקבל לפי ההשגה שלו ולפי הבנתו.
אדם חייב לעבור את המדבר, להתחזק ולעמוד, אח"כ יקבל גילויים והשגות בעב` השם. מי שרוצה לישון בלי לעבוד, זה לא יעזור. העולם הזה הוא מדבר.
מסביר רבי נתן, כל זה נמשך ממקומות חיצוניים שמקבלים את חיותם מזה שיש העלמה שלא רואים את השם, ורק כאשר מתגברים על האדם אלו המניעות והבלבולים ואינו יודע כלום ואין לו שום דרך לצאת מהחושך ולא יודע איך למצוא את השם מהמקום שנמצא בו, לא מתייאש ושואל, "איכה?" איפה בורא עולם?? אם רק צועק באמת ומחפש את השם, הירידה הופכת להיות תכלית העלייה.
כאשר אדם צועק "איה?", כלומר איפה השם? אז הוא עולה למאמר הסתום, שזה שורש כל המאמרות וכל התורה כולה וזוכה להמשיך משם תורה.
דווקא שכבד עלייך, חשוך לך, אתה לא יודע מה לעשות, וודאי אז לא ליפול לייאוש, אלא לזעוק לשם יתברך. לא לשמוע לעצת היצר הרע שמבקש לייאש אותנו ולהכניסנו לדיכאון. יש ללכת עם תודות והודאות, "תודה לך השם יתברך על כל הקשיים והבלבולים, הייסורים." כאשר אדם הולך האמונה של התודה (כנלמד גם בדיסקים של "תפסיק להתבכיין"), יודע שהכול לטובה, גם כאשר יש לו תאווה שמתגברת עליו , אומר תודה רבה, אזי כשזוכה להודות לשם מתגלה לו תורה חדשה.
כאשר אדם עומד בניסיון, זועק ומחפש את השם, אז לאדם מתגלה תורה חדשה כאמור. זוכה להגיע למקום הכי גבוהה בעולם , למקום שנקרא "מאמר סתום", שהוא שורש כל התורה וזוכה לקבל את התורה.
הבחינה היא דווקא מדבר. מדוע? לפי הקבלה, המדבר זה מקום החיצונים; נחש, שרף, עקרב, צימאון ועוד שרחוקים מכבודו יתברך ודווקא שם בני ישראל חיפשו את השם עד שזכו לקבל את התורה במדבר כי זה ירידה בתכלית העלייה.
כאשר אדם שמח בייסורים, כל סוגי הייסורים שיש הן בגשמי, הן ברוחני , אזי אין מידת דין. אין דינים , ולא זו בלבד אלא מושך על עצמו ישועות.
לפי האמונה, "אין עוד מלבדו" "והכול מאת השם ", אתה מאמין שאין רע אז אין רע. אתה מאמין שאין דין אז אין דין, ואין עוד מלבדו והשם רק טוב והכול רחמים אז אין דין והכול רחמים.
אז איך מתהפך שנהיה לי ישועה? ברגע שאדם חזק באמונה ויודע שהכול אמת ורחמים. רבי נחמן אומר, בהתחלה אדם רק מאמין שהכול טוב, אבל כאשר חזק באמונה הוא ישיג את זה בשכל ויקבל דעת, אז כבר לא צריך ייסורים.
מה התכלית של מידת הדין, הייסורים, המקטרגים? או במילים אחרות, מה התכלית של כל בריאת העולם? ללמד את האדם אמונה. איזה אמונה? שאין עוד מלבדו ושהאדם הוא אפס.
כל הצרות של האדם מהגאווה שחי בה. כאשר האדם מגיע לתכלית, אין לו ייסורים ממילא.
בורא עולם רצה לברוא עולם במידת הדין, טיפה זז מקבל ישר מכה, אין ימינה או שמאלה. והעולם כך , בתכונת הזו, לא יכול להתקיים. הקדוש ברוך הוא רחם על בני האדם וברא את מידת הרחמים.
מה פירוש המושג "רחמים"? על מי שמגיע לו זה לא נקרא רחמים. מידת רחמים זה על מי שלא מגיע לו.
מי שהולך עם השכל של "תודה והודאה" הוא חי לפי הרצון של בורא עולם שבו רצה לברוא רק את מידת הדין.
יוצא שמי שהולך עם תודה והודאה חי בדרגה הכי גבוהה ונפלאה. תודה על המכות, הייסורים, התאוות, מבין שחי בגאווה.. ואז נזכר שאין עוד מלבדו וחוזר למסלול.
לכן, כל מה שעובר עלייך, כל מידת הדין, תזכור תמיד "אין עוד מלבדו". ואז תעלה למקומות הכי גבוהים.
כשיבוא משיח כולם יגידו תודה על הכול. תכלית כל התורה הקדושה, האמונה והמצוות שיגיע האדם לאמונה.
ישנה צרה אחת לעם ישראל, שאין להם אמונה. (דעת אמונה מביאה גואל).
כידוע, הגואל יכול להגיע ב2 אפנים. ברחמים או בדין. מתי יבוא הגואל באהבה? כשיבוא למען שמו באהבה. לדעת שבורא עולם הוא טוב ומטיב, מלא רחמים לעומת זאת, אם רוצה שיבוא גואל כדי לכסות את המינוס או לאינטרס אישי אחר, מלבד "למען שמו באהבה", וזה יבוא בדין, במלחמות ודמים ועדיף שלא יבוא.
למה אנשים עצובים? מפני שיש הבדל בין עשייה להבנה. בהבנה האדם מבין והוא חושב שאם מבין אותם גם יכול לחיות אותם. אבל ד, מה שעשית, זה מה שיצא כי ככה השם רצה ולא יכולת לעשות יותר טוב. ואם הבנת שניתן לעשות טוב יותר, זה מפני שהשם נתן לך להבין זאת, כדי שתתפלל על זה. לכן רק לראות את השם, אין עוד מלבדו.
תמחקו את הגאווה, כוחי ועוצם ידי השם עושה הכול. אז על מה ולמה לכם להתגאות??
בנוסף, כל מה שקורה לי, זה בגלל שיש לי את המסלול שלי, ואין קשר בין המסלולים בין האנשים, לכ"א יש את המסלול שלו. תחיה את המציאות שמה שאתה עושה, זה מה שהשם רוצה ונותן לך לעשות. "זה שלו וזה שלי.. ועוד מה לי לדבר מאחרים..."
↓
← מכל זה יוצא, לאדם יש בהתחלה תאווה, הוא מודה עליה, כי התאווה מזכירה לו שהוא אפס. כאשר מודה עליה באמת ומקבל דעת שהוא אפס אז יוצא שגם לא תהיה לו תאווה. במילים אחרות, נפלת? נכשלת? יש לך קשיים וייסורים? הם סוג של מתנה, תזכיר לעצמך שאתה אפס ואין עוד מלבדו, וכבר שאדם יודע את זה אין ייסורים.
← שורש כל העוונות הינה הגאווה. אין ייסורים ללא עוון, ושמאמין שהכול לטובה, שמח ורוקד, אזי תיקן את השורש, וכך מגיעים לתיקון.
להודות לבורא עולם מכל הלב על הכול, אתה מתבטל למציאות של השם. לעומת זאת אם תלך בכוחי ועוצם ידי, תכנס רק יותר לגאווה, שתביא אותך לידי כפירה וייסורים.
← אם התבטלת והבנת שאתה אפס ואין עוד מלבדו אזי תקנת את השורש.</span>
מפניני הרב גילוי המכתב של הרב בשדה
סיכום השיעור מוקדש לרפואת שמואל בן ברכה
שיזכה לרפואת הנפש והגוף לאמונה ולאמת
בורא עולם נותן את התורה כל הזמן וכ"א מקבל לפי ההשגה שלו ולפי הבנתו.
אדם חייב לעבור את המדבר, להתחזק ולעמוד, אח"כ יקבל גילויים והשגות בעב` השם. מי שרוצה לישון בלי לעבוד, זה לא יעזור. העולם הזה הוא מדבר.
מסביר רבי נתן, כל זה נמשך ממקומות חיצוניים שמקבלים את חיותם מזה שיש העלמה שלא רואים את השם, ורק כאשר מתגברים על האדם אלו המניעות והבלבולים ואינו יודע כלום ואין לו שום דרך לצאת מהחושך ולא יודע איך למצוא את השם מהמקום שנמצא בו, לא מתייאש ושואל, "איכה?" איפה בורא עולם?? אם רק צועק באמת ומחפש את השם, הירידה הופכת להיות תכלית העלייה.
כאשר אדם צועק "איה?", כלומר איפה השם? אז הוא עולה למאמר הסתום, שזה שורש כל המאמרות וכל התורה כולה וזוכה להמשיך משם תורה.
דווקא שכבד עלייך, חשוך לך, אתה לא יודע מה לעשות, וודאי אז לא ליפול לייאוש, אלא לזעוק לשם יתברך. לא לשמוע לעצת היצר הרע שמבקש לייאש אותנו ולהכניסנו לדיכאון. יש ללכת עם תודות והודאות, "תודה לך השם יתברך על כל הקשיים והבלבולים, הייסורים." כאשר אדם הולך האמונה של התודה (כנלמד גם בדיסקים של "תפסיק להתבכיין"), יודע שהכול לטובה, גם כאשר יש לו תאווה שמתגברת עליו , אומר תודה רבה, אזי כשזוכה להודות לשם מתגלה לו תורה חדשה.
כאשר אדם עומד בניסיון, זועק ומחפש את השם, אז לאדם מתגלה תורה חדשה כאמור. זוכה להגיע למקום הכי גבוהה בעולם , למקום שנקרא "מאמר סתום", שהוא שורש כל התורה וזוכה לקבל את התורה.
הבחינה היא דווקא מדבר. מדוע? לפי הקבלה, המדבר זה מקום החיצונים; נחש, שרף, עקרב, צימאון ועוד שרחוקים מכבודו יתברך ודווקא שם בני ישראל חיפשו את השם עד שזכו לקבל את התורה במדבר כי זה ירידה בתכלית העלייה.
כאשר אדם שמח בייסורים, כל סוגי הייסורים שיש הן בגשמי, הן ברוחני , אזי אין מידת דין. אין דינים , ולא זו בלבד אלא מושך על עצמו ישועות.
לפי האמונה, "אין עוד מלבדו" "והכול מאת השם ", אתה מאמין שאין רע אז אין רע. אתה מאמין שאין דין אז אין דין, ואין עוד מלבדו והשם רק טוב והכול רחמים אז אין דין והכול רחמים.
אז איך מתהפך שנהיה לי ישועה? ברגע שאדם חזק באמונה ויודע שהכול אמת ורחמים. רבי נחמן אומר, בהתחלה אדם רק מאמין שהכול טוב, אבל כאשר חזק באמונה הוא ישיג את זה בשכל ויקבל דעת, אז כבר לא צריך ייסורים.
מה התכלית של מידת הדין, הייסורים, המקטרגים? או במילים אחרות, מה התכלית של כל בריאת העולם? ללמד את האדם אמונה. איזה אמונה? שאין עוד מלבדו ושהאדם הוא אפס.
כל הצרות של האדם מהגאווה שחי בה. כאשר האדם מגיע לתכלית, אין לו ייסורים ממילא.
בורא עולם רצה לברוא עולם במידת הדין, טיפה זז מקבל ישר מכה, אין ימינה או שמאלה. והעולם כך , בתכונת הזו, לא יכול להתקיים. הקדוש ברוך הוא רחם על בני האדם וברא את מידת הרחמים.
מה פירוש המושג "רחמים"? על מי שמגיע לו זה לא נקרא רחמים. מידת רחמים זה על מי שלא מגיע לו.
מי שהולך עם השכל של "תודה והודאה" הוא חי לפי הרצון של בורא עולם שבו רצה לברוא רק את מידת הדין.
יוצא שמי שהולך עם תודה והודאה חי בדרגה הכי גבוהה ונפלאה. תודה על המכות, הייסורים, התאוות, מבין שחי בגאווה.. ואז נזכר שאין עוד מלבדו וחוזר למסלול.
לכן, כל מה שעובר עלייך, כל מידת הדין, תזכור תמיד "אין עוד מלבדו". ואז תעלה למקומות הכי גבוהים.
כשיבוא משיח כולם יגידו תודה על הכול. תכלית כל התורה הקדושה, האמונה והמצוות שיגיע האדם לאמונה.
ישנה צרה אחת לעם ישראל, שאין להם אמונה. (דעת אמונה מביאה גואל).
כידוע, הגואל יכול להגיע ב2 אפנים. ברחמים או בדין. מתי יבוא הגואל באהבה? כשיבוא למען שמו באהבה. לדעת שבורא עולם הוא טוב ומטיב, מלא רחמים לעומת זאת, אם רוצה שיבוא גואל כדי לכסות את המינוס או לאינטרס אישי אחר, מלבד "למען שמו באהבה", וזה יבוא בדין, במלחמות ודמים ועדיף שלא יבוא.
למה אנשים עצובים? מפני שיש הבדל בין עשייה להבנה. בהבנה האדם מבין והוא חושב שאם מבין אותם גם יכול לחיות אותם. אבל ד, מה שעשית, זה מה שיצא כי ככה השם רצה ולא יכולת לעשות יותר טוב. ואם הבנת שניתן לעשות טוב יותר, זה מפני שהשם נתן לך להבין זאת, כדי שתתפלל על זה. לכן רק לראות את השם, אין עוד מלבדו.
תמחקו את הגאווה, כוחי ועוצם ידי השם עושה הכול. אז על מה ולמה לכם להתגאות??
בנוסף, כל מה שקורה לי, זה בגלל שיש לי את המסלול שלי, ואין קשר בין המסלולים בין האנשים, לכ"א יש את המסלול שלו. תחיה את המציאות שמה שאתה עושה, זה מה שהשם רוצה ונותן לך לעשות. "זה שלו וזה שלי.. ועוד מה לי לדבר מאחרים..."
↓
← מכל זה יוצא, לאדם יש בהתחלה תאווה, הוא מודה עליה, כי התאווה מזכירה לו שהוא אפס. כאשר מודה עליה באמת ומקבל דעת שהוא אפס אז יוצא שגם לא תהיה לו תאווה. במילים אחרות, נפלת? נכשלת? יש לך קשיים וייסורים? הם סוג של מתנה, תזכיר לעצמך שאתה אפס ואין עוד מלבדו, וכבר שאדם יודע את זה אין ייסורים.
← שורש כל העוונות הינה הגאווה. אין ייסורים ללא עוון, ושמאמין שהכול לטובה, שמח ורוקד, אזי תיקן את השורש, וכך מגיעים לתיקון.
להודות לבורא עולם מכל הלב על הכול, אתה מתבטל למציאות של השם. לעומת זאת אם תלך בכוחי ועוצם ידי, תכנס רק יותר לגאווה, שתביא אותך לידי כפירה וייסורים.
← אם התבטלת והבנת שאתה אפס ואין עוד מלבדו אזי תקנת את השורש.</span>
