קושיות על ברסלב

[breslav]

שלום כבוד הרב.
יש לי קצת קושיות על חסידות ברסלב...
אשמח אם תענה.
החסידות מדגישה את הרבי,שהוא כמו צינור בין הקב"ה לעמ"י.
ברור לחלוטין, ואין עוררין על זה, שצריך להתקרב לרבנים ולשמוע דבריהם...
"עשה לך רב".
אבל לפעמים נראה לי שיש קצת הגזמה בנושא... במיוחד בברסלב.
אני שומעת אנשים ששרים שירים לר' נחמן, כמובן שזה עוד בסדר.
אבל מתי שלוקחים את זה בהגזמה יתירה- כגון שמתפללים לר' או רוקדים לו
או מבקשים:"ר' נחמן תצילנו!!!"....
זה בהחלט עושה לי רע.
למה לא שרים לה'? למה לא מתפללים אליו ישירות? האם כבר שכחנו מי מצינו ומביט עלינו מבט ישיר מלמעלה?
זה נראה כאילו ח"ו הקב"ה נאבד והדגש יותר על ר' נחמן.
וכן, יש הרבה חבר'ה שבהחלט מאמינים בר' נחמן יותר ממה שהם מאמינים בהקב"ה.
דבר שני- איפה הייתם בהתנתקות?
דבר שלישי- מה היחס שלכם כיום למדינה ולא"י?..
האם אתם חושבים שא"י הוא ערך חשוב שחשוב להלחם עבורו- כמו לעלות למאחזים, להקים התנחלויות וכו'?
תודה רבה.
נפגש בשמחות.

בעזרהי"ת
שלום רב
הקושיות שיש לך, יש גם לי, אבל לא על חסידות ברסלב, אלא על אלה שממציאים דרכים, ומתנהגים על פי שגעונם, ולא רק זאת אלא תולים את מעשיהם באילן גבוה ואומרים שזו דרכו של רבי נחמן מברסלב.
דרכו של רביז"ל זה רק מה שכתוב בספרים שלו ולא על פי דמיונם של אנשים שלא פתחו ספר מימיהם.
דברייך אלה, דומים לדברי המקטרגים, שאומרים: כל הדתיים גנבים, היות ונמצא רמאי שהניח על ראשו כיפה וגידל זקן.
אם היית פותחת את הספרים היית מבחינה מיד שרביז"ל מדבר בלי סוף על האמונה בהקב"ה ואיך שהכול אלקותו יתברך ואין עוד מלבדו ושאסור לעשות מציאות משום אדם וגם לא מהצדיק וכו' וכו'.
הלכה בשולחן ערוך שאסור לדרוש אל המתים ולכן אסור לפנות אל הצדיק ולבקש את עזרתו אלא מגמתו תהיה אל ה' יתברך שירחם עליו בזכות הצדיק. (משנה ברורה תקפ"א). או שיכול לפנות אל הצדיק שיתפלל עליו לפני הקב"ה.

וזה שאת שואלת למה לא מתפללים אל הקב"ה, שאלה זאת נובעת מחוסר ידע. את פשוט לא מכירה את החסידות הזאת, כי אם היית מכירה היית יודעת את היסוד שעליו עומדת חסידות ברסלב והיא הדבור האישי עם הקב"ה מה שנקרא אצלנו התבודדות. ולא רק התפילה שעלינו להתפלל בתפילות הקבועות.

והנה מעט ציטוטים מספרי רבותינו הקדושים שישכילו אותך שהעיקר זה הקב"ה, ולהשיגו זה רק על ידי הצדיק. ואין הכוונה להשיג אותו כמו שאת משיגה אותו, דהיינו שאת יודעת שיש מישהו בשמים וקוראים לו הקב"ה, זו לא השגת אלקות שעליה אנו מדברים. אנו מדברים על זה שבכל צעד ושעל בחיים תיראי את הקב"ה מול עינייך, איך שהוא משגיח ומנהיג כל פרט בחיים, ועוד ועוד מדריגות שלא פה המקום לפרט.

אמרו חז"ל: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו', אם במשה האמינו קל וחומר בה'? בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן (בצדיק) כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם". (שכל טוב שמות י"א)

ואומר רבי נתן תלמידו של רבי נחמן:
'באמת עיקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו אין עוד ממש, דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם כלל רק הוא ית' לבדו כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין עוד ממש כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא רק הוא לבדו ית' כי הכל הבל'. (ליקו"ה אבדה ומציאה ב)
'כשרוצים באמת רצונות דקדושה להתקרב לה' יתברך אינם צריכים עוד לבקש משום אדם וללמד ממנו.
רק הרצון בעצמו יודיע לו מה לעשות לגרום נחת רוח לה' יתברך ... הינו כי יבין מעצמו על ידי הרמזים שהצדיק מרמז לו בכל עת על ידי דברי תורתו ... עד שיתחזק ברצונות חזקים מאד לה' יתברך עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה' (ליקו"ה נט"י לסעודה ו).

ואמרו חז"ל: "אף בשרי ישכון לבטח' שגם בשר הגוף ישכון לבטח על ידי שיזכה בחייו בעודו בגופו להכיר את בוראו על ידי הצדיק האמת שהאיר בו השגות אלקות".
"וישלח לנו מהרה צדיקי אמת שישתדלו בתקנותינו ויאירו בנו השגות אלקות להביאנו אל התכלית הטוב אשר לכך נוצרנו אשר אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה מאד מאד שיש לו כח לרפאות חולים מדוכאים בחליי הנפש כמונו היום" (ליקו"ה)

לגבי השירים ששרים לרבי נחמן שלדבריך זה מאוד מפליא:
יש שיר מפורסם שנקרא "בר יוחאי נמשכת אשריך שמן ששון מחבריך"
ושיר שני:"ואמרתם כל אחי רבי שמעון בר יוחאי."
ושיר שלישי, לבאבא סאלי זי"ע. ועוד ועוד. כי אנחנו מכירים מעלתם הנפלאה של הצדיקים ואנו מעריצים אותם עד כלות הנפש.
את יודעת יש כאלה שמעריצים את אלה שרצים אחרי הכדור ושרים להם "יאללה ביתר" וכו'. אני מבין אותם, כשיש הערצה ואהבה למישהו אזי באמת באופן ספונטאני מתנהגים כך.

דבר שני: את שואלת איפה היינו בהתנתקות? את מתכוונת שעמדת בדיוק באותו מקום שאני עמדתי או שעמד מישהו מחסידי ברסלב ולא ראיתי אותי שם. אגב מאות מהחברה הנפלאים שנקראים הכיפות הסרוגות הם חסידי ברסלב ואנו נפגשים באומאן בראש השנה.
דבר שלישי: ארץ ישראל היא ערך חשוב מאוד וכל יציאת ישראל ממצרים היתה על מנת לבוא ולהתיישב בארץ ישראל כי זו ההבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו. כמו כן יש מצוות ישוב הארץ והיא מצווה חשובה כמו כל המצוות האחרות שבתורה הקדושה. הדרך כיצד לקיים מיצווה זו נתונה במחלוקת בין הרבנים השונים, וכמו כל מחלוקת בענייני התורה זה נפסק על פי כללי הפסיקה, ונשאיר זאת לגדולים, ואל לי ולך להיות חכמולוג בעיני עצמו ולחשוב שרק הרב שלו צודק.
ומה הייחס שלי למדינה, אינני יכול לדבר בשם אחרים רק בשמי. אם כוונתך בביטוי מדינה להנהגה והממשלה, אזי בוודאי אני ואת באותה דעה: 120 דפוקים שפתחו עסק קל לעשות כסף גדול, חיים בלי ערכים.

עצה אישית:
תקראי את הסיפור של שבעת הקבצנים של רבי נחמן מברסלב ותלמדי לחיות כמותם.
הקבצן הראשון היה עיוור כאילו, כי לא ראה את אחרים בעיניים.
הקבצן השני היה חרש כאילו, כי לא שמע מה אחרים מקשקשים.
הקבצן השלישי היה אילם כאילו כי לא דבר את כל השטויות על זה ועל זה.
וכו' וכו' אצל כל צדיק מאלה יש מה ללמוד עייני שם. ועל ידי כך הם חיו את חיי הגן עדן כבר בעולם הזה.
מה איכפת לך מאחרים תתחילי לבנות את עצמך ולזכות לכל המעלות.
שתהיה לך בעזרתו יתברך הצלחה גדולה
אברהם

 

[breslav]

תגובת השואלת:

לא הייתי מאמינה על חסיד כמוך שיחשוב עלי דברים כאלה. ח"ו מקטרגת.
תבין, אין לי מחלוקת על ר' נחמן או על ר' נתן.
יש לי מחלוקת על חלק מחסידות ברסלב. על החסידים עצמם...


לפני כמה זמן הייתי בכלייזמרים בצפת. בא אלינו נער שנראה קצת מעופף וכיפת נחמן על ראשו...התחיל לנגן לנו שירים של אלביס פרסלי וכו'.
כמובן שזה יוצר איזו תהיה על החסידות.
כמובן וכמובן שלא שופטים על פי בן אדם אחד.
בהופעות, היו שפע חסידים שהתחילו לרקוד, בלי מחיצה, והתחילו לזעוק "ר' נחמןןןן תציל אותנו!!!" "ר' נחמן הוא המושיע" וכו' וכו'.
וזה לא פעם ולא פעמיים שאני שומעת דברים כאלה. בכלל נראה כאילו כל הדגש הוא על הצדיק (אני פסול בזה) ולא בדיוק על הקב"ה.
והייתי כמובן בהרקדות בכל מיני מקומות (כן כן, כולל בני ברק) וראיתי מאות אנשים קופצים ומדברים ומתפללים לר' נחמן. בוודאי שההתחברות לצדיק טובה מאוד. רועה הדור.
אבל לא הגזמנו?

אני מכירה את החסידות טוב מאוד. ולכן אני תוהה. כי חסידות שיש לה עניינים כל כך יפים ועמוקים פתאום נהפכת למשהו מוגזם שגובל בעבירות. רציתי לראות אם ככה הם פני הדברים.
ב"ה כנראה שטעיתי. כי החסידות האמיתית לפי מה שאתה אומר זה לא מן הערצה עיוורת לרבי, אלא העיקר הוא הקב"ה. המטרה היא הקב"ה. והר' הוא צינור.
דבר שני- אני לא בטוחה שהמילה "הערצה" לרבנים היא המושג הנכון. אולי הערכה והתדבקות.
יש רק אחד שאותו אנחנו מעריצים.

לגבי ההתנתקות- ברור שהיו חסידי ברסלב, אבל יחסית להמון הם היו מעטים.
אתם מבינים איזו השפעה היתה לכם?? ההשפעה שלכם כ"כ עצומה.
אם חצי מהחסידות היתה באה אני בספק אם היו יכולים לגבור על כמות עצומה כזאת של אנשים.
יש כאלה שעזרו- וזה יפה.
אבל היו לא מעט ישיבות שהיו אדישות. ואיך אפשר לעמוד מנגד?
למשל- הישיבה שלך- באתם, התפללתם לקרוע את הגזרה? למדתם תורה כדי לקרוע את הגזרה?

מצוות יישוב א"י, היא פשיטא להתיישב בארץ. יש עוררין?
לפעמים נראה שאתם סגורים בד' אמותיה של תורה.
ולא העיקר תלמוד אלא המעשה.
תלמוד תורה זה דבר חשוב וענק, אבל על א"י לא שווה רק ללמוד. א"י נקנית ביסורים.
כל ההולך 4 אמות בארץ מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
א"י ערך חשוב- אז מה? מה אנחנו עושים עם זה?

אולי תבואו לעזור לנו?

כל טוב.
בלי כעס..

 

[breslav]

בעזרהי"ת
שלום
אני מעדיף שנעסוק בהקב"ה ולא בספקולציות, כי לפי דברייך חורה לך מאוד ששכחו את הקב"ה. אעתיק לך קטע מהספר "דבש מסלע", שבו מבואר מעט מה הפירוש לזכור את הקב"ה.

דעת קנית מה חסרת

אומר רבי נחמן מברסלב: (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ז), עיקר הדעת וחוכמת החיים זה מה שהתורה אומרת: 'וידעת היום והשיבות על לבבך כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו'. כלומר, שהאדם צריך להבין שהשם יתברך מנהיג בהשגחה פרטית את כל הבריאה הזו בכללות ובפרטות ­ הוא מחליט על מזלנו, מראש השנה קצובים מזונותינו, הוא מחליט על זיווגינו, הוא קובע מי וכמה יהיו ילדינו, עתידינו בידו, מחשבותינו, דבורינו ומעשינו, ובעיקר יום פטרתנו, ואי אפשר להתחמק מזה, כי עובדה שהוא יתברך השולט על גורלנו. (בפרק אחר נבאר את העניין כיצד הבחירה והידיעה הן אחת וכלולות אחת בשנייה). וכשנקבל בתוך שכלינו את החוכמה הזו, ונלמד איך לחיות באופן נכון וטוב עם הדעת הזו, כל העולם יתבטל בעינינו, ויפסיק להיות רציני כל כך, עד שלא יהיה כדאי לנו להלחם על דבר שאינו רציני. וכשתהיה לנו דעת האמת הזו שהכול מתוכנת על ידי ה' יתברך, זוהי הגאולה והשלום הכללי. כל עוד שלא תתקבל הדעת הזו על העולם, לא יתכן שלום, לא פרטי בין איש לרעהו ואישה לבעלה, ולא שלום כללי בין האומות. כי הטבע הזה של להלחם בוער באדם ומכריח אותו לחפש 'אקשיין'. זו הייתה עבודת הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור, להכניס לדורם את הדעת והאמונה הזו. בזה התחיל אברהם אבינו שהגיע למדרגה שהבין כבר שהוא בעצם עפר ואפר ביחס לכוח האין סוף השולט על הבריאה. יצחק בנו ויעקב נכדו המשיכו בגילוי הסוד הזה לדורותיהם. וכן משה רבנו אמר ואנחנו בעצם “מה” ?! וכן דוד המלך הגיע לבסוף למסקנה ש'אנכי תולעת ולא איש', כי מי אני ביחס לאין סוף ברוך הוא, שהכול ממנו יתברך. וכן הנביאים והתנאים ושאר הצדיקים במשך כל הדורות ניסו להכניס לעולם את הסוד הזה. וזה שאנו רואים שהעולם לא הגיע עדיין לשלום בבית, במשפחה, בחברה ובעולם, זה מפני שהאנושות לא מצליחה להבין את הדבר הזה, זה לא נכנס בראש ­ איך יכול להיות שאנו כלום?, איך יכול להיות שיש איזה מישהו המנווט אותנו ושולט עלינו וכו’. וזה סימן שהאנושות עד היום עדיין לא מספיק מפותחת וחכמה להבין את הדעת הזו, שהדעת הזו היא דעת האמת. למרות ההתפתחות הטכנולוגית הגדולה אנו עדיין קטני מוחין. ובודאי הדורות הבאים יסתכלו על החלליות שפיתחנו כמו שאנו מסתכלים על העגלות של ימי הביניים, כי דעתם תגדל הרבה יותר מאיתנו, ואולי הם יצליחו להבין שבעצם כולנו בידי השם יתברך, במחשבה, בדבור ובמעשה, בכללות ובפרטות. הדור שיזכה להבין את השכל הזה ולחיות אותו, הוא בעצם דורו של משיח, שיזכה לגאולת הנפש בכלל ובפרט. הדעת הזו נמצאת בתורה הקדושה ורק יחידי צדיקי הדורות קלטו את השכל הגדול הזה, את האוצר הזה, בכוח דעתם, אמונתם, ותמימותם. הם קלטו שכל הבריאה הזו מתוכנתת על ידי בורא עולם (תנחומא וישב ד) ­ ואז נרגעו, ישבו בשקט, לא התערבו בשום עניין, וחיו בשלום באושר ובשלווה בד' אמות של הלכה. עד כאן.
שנזכה לחיות זאת בפועל
אברהם.